השפעת הסביבה החברתית על ביצוע מטלות קוגניטיביות אצל זקנים

השפעת קהל אוהד על המטלה : ספירה לאחור בקפיצות של שבע

אני שמח להגיש לקוראים את המאמר שלהלן שפורסם בכתב העת "גרונטולוגיה" ויורשה לי להעיר בסוף המאמר כיצד היהדות מתייחסת לנושא.להלן המאמר

החוקרים בטלר ובוימיסטר (1999 ,Baumeister and Butler) הראו כי נבדקים מיטיבים לבצע מטלות שדורשות מיומנות בנוכחות קהל ניטרלי יותר מאשר בנוכחות קהל אוהד. לדעתם, תופעה זו נובעת מאימוץ אסטרטגיה הגנתית זהירה בנוכחות קהל אוהד, אסטרטגיה אשר פוגעת בביצועיהם. מספר חוקרים ישראלים ממספר מוסדות אקדמיים שונים בארץ ערכו מחקר בנושא והמחקר הנוכחי בדק אם גם אצל זקנים ניכרת השפעה דומה. במהלך המחקר התבקשו נבדקים צעירים וזקנים לספור לאחור בקפיצות של 7 בנוכחות קהל אוהד ובנוכחות קהל ניטרלי. תוצאות המחקר הראו שאצל נבדקים צעירים ביצוע המטלה היה פחות טוב בנוכחות קהל אוהד מאשר בנוכחות קהל ניטרלי, ואילו אצל נבדקים זקנים לא ניכר הבדל כזה. ממצאים אלה תומכים בממצאיהם של גרוס ואחרים (1997 Hsu & ,Skorpen ,Tsai ,Carstensen ,Gross) ובממצאיהם של בלנצ'ארד-פילדס וקואטס (2008,Coats & Fields-Blanchard) שלפיהם זקנים מפגינים שליטה טובה יותר ברגשותיהם מאשר צעירים. מחקר זה הוא גם בעל חשיבות להשפעת נוכחותו של בן משפחה או קרוב על זקנים בעת האבחון.

מבוא

בשנת 1999 חקרו בטלר ובוימיסטר (1999 ,Baumeister & Butler) את השפעתו של קהל אוהד על ביצוע מטלות קוגניטיביות הדורשות מיומנות. החוקרים הגדירו קהל אוהד כקהל שיש לו עמדה חיובית כלפי המבצע. קהל כזה עשוי לספק עידוד למבצע ולגרום לו לצפות שהצלחה תוביל לתגמול. לעומתו לקהל ניטרלי אין עמדה כלפי המבצע ולכן הוא אינו מחויב למבצע ולא משנה לו אם יצליח או יכשל במטלה, אם כי הוא עשוי להיות סקרן לגבי התוצאה או משועשע מהתהליך. בטלר ובוימיסטר (שם) ביקשו מהנבדקים לבצע מטלות הדורשות מיומנות: ספירה לאחור בקפיצות של 13, או משחק מחשב, בנוכחות קהל אוהד או ניטרלי. בניסוי הראשון הקהל האוהד היה חבר קרוב בן אותו מין שהמשתתפים התבקשו להביא עימם לניסוי, והקהל הניטרלי היה אדם שאינו מוכר למבצע. בניסוי השני הקהל האוהד היה אדם לא מוכר למשתתף, ונאמר למשתתף כי אותו אדם יקבל תשלום על הצלחתו; הקהל הניטרלי היה אדם לא מוכר למשתתף ולא נאמר לו לגביו דבר. החוקרים מצאו שמשתתפים ענו מספר רב יותר של תשובות נכונות והצליחו יותר במשחק המחשב בנוכחות של קהל ניטרלי מאשר בנוכחות של קהל אוהד. לטענתם ממצא זה נבע מכך שבנוכחות קהל אוהד, משתתפים אימצו אסטרטגיה הגנתית זהירה אשר פגעה בביצועיהם, כלומר גרמה להאטה בביצוע ללא ירידה במספר הטעויות. קהל אוהד גרם לפיכך ללחץ אצל המשתתף אשר פגם בביצוע המטלה.

                        ניתן להניח שנוכחות קהל אוהד מעוררת רצון עז לבצע את המטלה בצורה מיטבית. רצון זה גורם ללחץ בעת הביצוע (pressure performance) או השתנקות תחת לחץ (pressure under choking) :ביצוע גרוע מהמצופה ביחס ליכולת הנוכחית .תיאוריות שהוצעו להסברת הגורם לתופעה טוענות שכעת לחץ זיכרון העבודה נמצא בעומס יתר. הסיבות לעומס יתר עשויות להיות ניסיון לשים לב לכל צעד  או מחשבות על המצב וחשיבותו .

                        המחקר הנוכחי בדק אם התופעה שאותה מתארים בטלר ובוימיסטר מופיעה גם בקרב זקנים. שאלה זו מעניינת מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא תיאורטית: אסטרטגיות חברתיות בקרב זקנים נחקרו באמצעים שונים. לדוגמה גרוס ואחרים (1997 ,et al Gross) ביקשו מנבדקים לדווח באמצעות שאלון על רגשותיהם ומידת השליטה בהם. הם מצאו שזקנים מדווחים על שליטה גבוהה יותר ברגשותיהם מאשר צעירים. באופן דומה, שיוטה ולוונסון (2009 ,Levenson & Shiota) השוו את השימוש באסטרטגיות לשליטה רגשית אצל זקנים וצעירים. הם עשו זאת באמצעות הקרנת סרטים בעלי מטען רגשי גבוה ובדיקת אסטרטגיות שונות לשם הפחתת רגשות שליליים.

                        נמצא שאסטרטגיית התנתקות רגשית היתה יעילה יותר בקרב צעירים מאשר בקרב זקנים, ולעומת זאת ניסיון לחשוב על היבטים חיוביים באירוע השפיע יותר על זקנים מאשר על צעירים. לפיכך נשאלת השאלה האם זקנים יוכלו להימנע מהלחץ המתלווה לנוכחות קהל אוהד ? מחד גיסא, ניסיון לחשוב על ההיבטים החיוביים של האירוע עשוי לשפר את ביצועיהם של הזקנים בנוכחות קהל אוהד משום שזה ימנע מהם את הלחץ שבמצב. מאידך גיסא, הצורך לחשוב על ההיבטים החיוביים של האירוע עשוי להעמיס על זיכרון העבודה וכך לפגוע בביצועים.

                        סיבה נוספת למחקר זה היא מעשית יותר. כידוע בעת אבחונים קוגניטיביים, מאפשרים הבוחנים לאדם הקרוב לזקן להיות נוכח באבחון. נשאלת השאלה האם נוכחותו של אדם קרוב, שעשוי להוות קהל אוהד לנבדק, עלולה לפגוע בביצוע של הזקן ובכך לספק תמונה אמינה פחות של יכולותיו.

דיון

המחקר הנוכחי נועד לבדוק האם זקנים, בדומה לצעירים, יפגינו ירידה בביצועיהם שתבוא לדי ביטוי בירידה במספר התשובות הנכונות ועלייה במספר הטעויות בנוכחות קהל אוהד בהשוואה לקהל ניטרלי. תוצאות המחקר הנוכחי הראו שבדומה לדפוס התוצאות אצל בטלר ובוימיסטר ,נבדקים צעירים הראו ירידה בביצועיהם בנוכחות קהל אוהד, לעומת זאת, נבדקים זקנים לא הפגינו ירידה דומה.

                        מבחינה תיאורטית, בהנחה שבטלר ובוימיסטר (שם) צודקים והירידה בביצוע בנוכחות קהל אוהד נובעת מלחץ רגשי לבצע טוב יותר, הממצא הנוכחי מלמד שכפי הנראה זקנים מצליחים טוב יותר מצעירים לשלוט בלחץ רגשי זה. ממצא זה תומך בטענתם של גרוס ואחרים שלפיה זקנים מסוגלים לשלוט ברגשותיהם טוב יותר מאשר צעירים (ולכן לא הראו ירידה בביצוע בנוכחות הקהל האוהד). זאת ועוד, המחקר הנוכחי לא נעזר בשאלון סובייקטיבי ובדק את השאלה באופן בלתי ישיר בעליל, ובכל זאת מצא ממצא דומה. הממצאים הנוכחיים מתאימים גם לממצאים של בלנצ'ארד-פילדס וקואטס (2008 ,Coats& Fields-Blanchard), שלפיהם זקנים מדווחים על מידה פחותה של כעס ועל שימוש באסטרטגיות פאסיביות יותר ופרואקטיביות פחות במצבים חברתיים. נראה כי העובדה שזקנים יכולים לשלוט ברגשותיהם בקלות רבה יותר ועם פחות עומס על זיכרון העבודה, מאפשרת להם לבצע מטלות עם מיומנות גבוהה גם בנוכחות קהל אוהד. גם במקרה זה מראה המחקר הנוכחי תמיכה בממצאים המבוססים על דיווח סובייקטיבי תוך שימוש במדד לא ישיר, תמיכה שהינה חשובה מכיוון שבמקרים אחרים היה חוסר התאמה בין ממצאיהם של כלים סובייקטיביים ומדדים לא ישירים .

                        מבחינה מעשית, הממצאים מראים שנוכחות של אדם המוכר לנבדק לא אמורה לפגוע בביצועיו של האדם הזקן בזמן המבדק. ממצא זה הינו בעל חשיבות משום שלעיתים קרובות מאפשרים למלווה להיות נוכח בעת אבחון של אנשים זקנים.

                        להשלמת התמונה, יש לדון בממצא של אינטראקציה בין סדר לקהל. ממצא זה משקף מן הסתם את השפעת האימון על הביצוע. ידוע שאימון משפר את הביצוע (למשל, 1988 ,Logan). ככל הנראה, כאשר נבדקים נבדקו תחילה בנוכחות קהל אוהד, הקהל והאימון השפיעו לאותו כיוון, כלומר קהל אוהד וחוסר אימון גרמו לביצוע טוב פחות בהתחלה מאשר בהמשך, עם קהל ניטרלי ולאחר אימון. לעומת זאת, כאשר נבדקים נבדקו תחילה בנוכחות קהל ניטרלי, הקהל והאימון השפיעו בכיוונים מנוגדים, כלומר קהל ניטרלי גרם לביצוע טוב יותר בהתחלה, אך אימון גרם לביצוע טוב יותר בהמשך. ניגוד זה גרם לרמת ביצוע דומה בשני הביצועים.

מגבלות המחקר

למחקר הנוכחי מספר מגבלות. ראשית, יתכן כי העובדה שנבדקים התנסו גם בתנאי ניטרלי וגם בתנאי אוהד, פגעה בתוצאות. בעתיד יש לחזור על המחקר כאשר תנאי הקהל מופעלים על נבדקים שונים. בנוסף לכך, המחקר הנוכחי, בניגוד למחקרם של בטלר ובוימיסטר 1 (1999 ,Baumeister ,& Butler), התמקד במטלה יחידה ובסוג אחד של קהל אוהד. בעתיד יש לבדוק את הממצאים של המחקר הנוכחי עם סוגים שונים של קהל אוהד ובמטלות מסוגים שונים.

גרונטולוגיה לח(4),תשע"ב-2011 ,65-71

הערות יד לקשיש

אחת הבעיות בנדון דידן הינה כיצד אנו צריכים להתייחס למבדקים הנערכים על ידי הביטוח הלאומי או נציגים של רשויות ממשלתיות שונות. מסתבר שלא כצעקתה והקשיש לא מתרגש כל כך מנוכחות של בן משפחה באותה סיטואציה.

מסקנה נוספת מהמאמר לעיל הינה שאנו מפסידים הרבה אם איננו מתייעצים עם המבוגר מאתנו,שכן המבוגר מפתח יכולות ומיומנויות שהצעיר אינו יכול לפתח בהיותו צעיר וחסר נסיון חיים. אוסיף עוד בהקשר לכך כי אנו מצווים על פי היהדות לקום מפני זקן אפילו לא יהודי,רק מפני שעבר הרבה נסיונות בחייו,הדבר מראה בעליל כי היהדות מתייחסת מאד ברצינות לעצת המבוגר על פני עצת הצעיר או חשיבת הצעיר.

להלן חלק מהמקורות ביהדות המראים כיצד יש לנהוג כבוד ולקבל עצה דווקא מהזקנים.

א.      מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה ח

"לך ואספת את זקני ישראל". (שמות,פ"ג טז) זקנים מעמידים את ישראל . "וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון" (יהושע ח,לג) אימתי ישראל עומדים ? כשיש להם זקנים .למה ? כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים שנאמר (דברים לב) "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. תדע לך כששלח בן הדד אל מלך ישראל שנאמר (מלכים א כ) כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא, שלח לו מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי .פעם שנייה שלח לו (שם) כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את בתיך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו. כיון ששמע מלך ישראל זה אמר אין זו שלי אלא של זקנים היא. מיד (מלכים א כ) ויקרא מלך ישראל לכל זקני ישראל וגו' ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה. כיון ששמע לעצת הזקנים מיד (שם) ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב וגו' ולכך אמר הקב"ה למשה: "לך ואספת את זקני ישראל"

ב.       מדרש רבה שמות פרשה טו פסקה כ

החדש הזה לכם (שמות,יב ב) למה אמר הקב"ה למשה ולאהרן? לפי שקדוש החודש בשלשה. כשבקש הקב"ה לקדש את החודש אמר הקב"ה למשה ולאהרן אני ואתם נקדש את החודש שנאמר "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן" אבל עיבור השנה ב-10  זקנים כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה נכנסים י' זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בית דין עמהם ונועלין את הדלתות ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה בחצי הלילה אומרים לאב ב"ד מבקשים אנו לעבר את השנה שתהא השנה הזאת י"ג חודש גוזר את עמנו והוא אומר להם מה שדעתכם אף אני עמכם באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם והיו יודעים שנתרצה להם האלקים

וכן בימי שלמה כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעה זקנים לפניו שנאמר (משלי כו) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם מהו חכם עצל בעיניו שהיה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו

ג.        מדרש רבה שמות פרשה כה פסקה ג

ראה מה עשה לישראל בעוה"ז שהוריד להם המן שהיה בו מכל מיני מטעמים והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה שכן כתיב (שמות ח) "זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר" מהו דבר ? כשהיה מתאוה לאכול דבר והיה אומר בפיו אלולי היה לי פטמא אחת לאכול מיד היה נעשה לתוך פיו טעם פטמא, דבר היו אומרים והקדוש ב"ה עושה רצונם. אמר ר' אבא אף דבר לא היה אומר בפיו אלא חושב בלבו לומר מה שנפשו מתאוה היה הקב"ה עושה רצונו והיה טועם טעם מה שהיה מתאוה . תדע לך שהוא כן שכן אמר יחזקאל (יחזקאל טז) "ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך". כתוב אחד אומר:" הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" וכתוב שני אומר:" וטעמו כצפיחת בדבש" וכתוב שלישי אומר:" והיה טעמו כטעם לשד השמן". כיצד מתקיימין שלושה כתובים הללו?  בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש ,תינוקות טעם שמן.

מענין הדבר מדוע דווקא הזקנים טעמו טעם של דבש ומה משמעות הדבר. על מנת להבין זאת קצת להלן מובאה מדברי הרמב"ם.הרמב"ם  בהקדמתו לפירוש המשניות מציין כי:

"החכמים לא היו רוצים לגלות קצתם לקצתם סודות החכמה. וכבר נאמר במסכת חגיגה (פ"ב, דף יג), שאיש מן החכמים נכבד פיתה אנשים בקיאים בחכמת מעשה בראשית, והוא היה בקי במעשה מרכבה, ואמר להם, למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה, ואמרו טוב הדבר. וכאשר למדוהו מעשה בראשית, נמנע הוא מללמד אותם מעשה מרכבה. הוא לא נהג כך מפני רוע לב, למנוע מהם החכמה, או כדי שיהיה לו יתרון עליהם, אלאנהג כך , כי ראה בעצמו ראוי לו לקבל את החוכמה שלהם,אבל הם  לא היו ראויים לקבל את החוכמה שלו. והביא על ענין זה דברי שלמה המלך, (שיר השירים פ"ד), "דבש וחלב תחת לשונך". ופירשו חז"ל, שענין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם, כמו שינעם החיך בדבש וחלב, צריכים להסתירם, ושלא ידובר בהם, ואל יעלו על שפת לשון בשום פנים. וזהו שאמר "תחת לשונך", שהענינים האלה אינם נלמדים בישיבות החכמה. ואולם ירמזו בכתוב מהם רמזים נעלמים, וכשיגלה הקב"ה מסווה הסכלות, מלב מי שירצה, אחרי אשר ייגע וירגיל בחכמות, אז יבין מהם כפי שכלו.

ברור מדברי הרמב"ם שלזקנים יש יכולת לעצור,לשקול,ולחשוב בלא פזיזות ונמהרות אשר מאפיינת את הצעירים,עד כדי כך שגם זקנים בינם לבין עצמם מגלים איפוק שקול ומחושב מה להוציא מהפה ומה לא.

ד.       ספר מלכים א פרק יב

להלן מובא הסיפור של המלך רחבעם בנו של שלמה המלך אשר אמנם נועץ בזקנים אולם לא קיבל עצתם אלא את עצת הצעירים והתוצאה קריעת הממלכה לחלקים.

 וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר:

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים: וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ: וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי: וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים: וַיָּבוֹא יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ: וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם .אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.

לאחר מכן העם מרד והמליך את ירבעם בן נבט למלך על עשרת השבטים ורחבעם הפסיד בגדול.

בברכה

דוד

"יד לקשיש"