העסקת עובד זר-משמעויות הלכה למעשה

הכתבה להלן פורסמה ב"יתד השבוע" ב-15/5/2009 על ידי הכתבת ר.גיל

 האם מחויב מעסיק לממן לעובד זר סיעודי ארוחות בלי חשבון? האם הפיכתו לבן בית קבוע מאפשרת לו לנצל את קופתו בלי לשאת בנטל מינימאלי? האם ניתן לכפות עליו חופשה בשבתות ומועדים בהם המטופל מתארח בבית קרוביו? והאם יכול עובד זר לקום ולעזוב בכל רגע שירצה? בניגוד לעובדים הזרים, שלמדו עם השנים בגיבוי חוקי מופרז לנצל זכויותיהם עד תום באופן הגובל לא פעם בסחטנות לשמה, מרבית המעסיקים מגלים בורות יתר בזכויותיהם הבסיסיות ומבצעים טעויות קריטיות שעולות להם בכספם ולעיתים גם בבריאותם. קשה להאמין, אבל חלק ניכר מהם לא מודעים לכך שיש תחומים בהם ניתן לקזז משכר העובד על בסיס חודשי. "הגיע הזמן להפסיק את קיפוח המעסיקים" סבורה דנה רשף, מנכ"לית חברת "למען", שהקימה את "הקו למעסיק" המעניק ידע וכוח חיוניים. אל תתביישו לרדת לפרטים קטנוניים בחוזה העבודה. סיכומים מוקדמים עד לניואנסים הכי מגוחכים, ימנעו מכם הפתעות כואבות .

בערב פסח ,כשהלחץ הגיע עד השמים וקרסתי בין העבודה הוא עזב. הרגשתי שאני מתפוצצת. הוא אפילו לא טרח להודיע מראש. מה יכולתי לעשות? לקחתי חופשה מהעבודה וניסיתי להשתלט על הכל בעצמי. מינימום של הכרת תודה על כל הפינוקים שבתנו לו לא היה לו.." כך בטון מריר מתארת לנו ג. מפתח תקווה את מסכת התלאות שלה עם עובדים זרים סיעודיים, שהפכו מכורח הנסיבות והטיפול בבנה המוגבל לבני בית אצלה.

הדשא של המעסיק השכן ירוק יותר

בשנים האחרונות נכנסו ויצאו מביתה של ג. לא מעט עובדים זרים, רובם מפיליפינים ומנפאל (לאחרונה נאסר היבוא על רקע האשמה של תשלומי יתר שנגבו מעובדים). הם באו והלכו בלי התראה מראש ותמיד הותירו אותה כעוסה ופגועה, חסרת אונים ומשוועת לתחליף ראוי ומיידי. אי אפשר להאשים אותה בנוקשות וקשיחות ייתר, שאולי היו הגורם לתקופת ההישרדות הנמוכה של העובדים. היא העניקה להם ככל יכולתה ונהגה בהם כמעט כבני משפחה. הפכה את ביתה לביתם ולא גילתה קטנוניות גם בסעיפים שמבחינה רשמית לא הגיעו להם. כתמורה זכתה בעיקר לסטירות כואבות. לפעמים אחרי חודשיים, לעיתים חודש ולפעמים גם שבוע וחצי. ככה, בלי לתת רמזים

מוקדמים, הם קמו ונטשו אותם. העובדת ששברה את השיא שהתה אצלם שנה וגם זה היה יותר מידי בשבילה, כפי שטרחה להבהיר. צריך לזכור שחוזה העסקת עובד זר כולל 5 שנים, כשבפועל קשה למצוא עובדים שעומדים בו בלי לזגזג בין מעסיקים ולהותיר בכל מקום אדמות חרוכות.

"החוצפה שלהם לא יודעת גבולות וכגודל תובענותם כך גודל פינוקם" מתארת ג. לדבריה, אי אפשר לסמוך על אף אחד מהם. משדרים חביבות ולויאליות בהתחלה וברגע של שבירה, כשהדשא של המעסיק השני קורץ יותר, הם קמים ונעלמים".

הגב החזק של העובדים הזרים

למרות שרוב שעות היום נמצא בנה של ג. במסגרת טיפולית ורק בשש הוא מגיע הביתה, רוב העובדים התלוננו תמיד שהעבודה קשה מידי. המאמץ שלהם התרכז שלוש שעות ביום, בעיקר משש עד תשע בערב מועד ההשכבה. אבל מבחינה גופנית הרחצה, הטלטול וההתעסקות עם נער בן 13 בעל משקל כבד כרוכה כקושי גופני לא מבוטל. במשך היום הם בצעו עבורה עבודות ונקיון ביתיות והיו די חופשיים לנפשם. הם ידעו אומנם שהמעסיקים שלהם מסוגלים להפתיע אותם בזמן העבודה. שניהם עצמאים ומסוגלים לקפוץ בלי התראה הביתה כדי לפקח על תנועותיהם. זה כנראה הלחיץ חלק מהם וגרם להם לוותר על כל העסקה. ג. תמיד הרגישה בצד החלש. "זה לא יאמן איזה גב חזק יש לעוברים היום. חברת "קן לעובד" מגוננת עליהם בכל מחיר ומחזקת את ביטחונם עד שהדרישות שלהם רק תופחות ועולות. ברור להם שכל חריגה קטנה תטופל מידית דרך מערכות החוק והמשפט וברור להם במקביל שהם יכולים לשחק בנו בלי חשבון, שכן אין לנו אין גב מאף אחד". ג. מתכננת לפנות לחברי כנסת ולפעול במישור החקיקתי. לדעתה, רק משם תבוא העזרה למעסיקים. "לא יתכן שיהיו להם רק זכויות בלי חובות. אנחנו מחויבים באינספור תשלומים ומתקתקים הכל בזמן והם לא חייבים לנו כלום" היא מסבירה "עם כל עובד חדש שמגיע, אני עוברת פרוצדורות מיגעות שגם כרוכות בטרטור בירוקראטי ובעלויות נלוות (אני למשל זו שצריכה לסדר לעובד ויזה במשרד הפנים ולשלם מכיסי 170 שקלים כדי להפכו לרשמי) ותמיד אין לי ביטחון מנימאלי כמה זמן השידוך החדש יחזיק מעמד. כל אחד יכול לקום ולנטוש בכל רגע נתק ולהותיר אותנו קרחים מכל הכיוונים, שכן אינני יכולה בשום פנים להשיג עובד חדש (אני מעדיפה את העובדים הזרים "הירוקים" מארץ המוצא שעדיין מלאים נכונות לעבוד. הותיקים הרבה יותר מפונקים ומכירים בכוחם העולה). עלי להמתין עד שכבודו שרשום על שמי ימצא עבודה חדשה. כל עוד הוא לא מסודר גם אני תקועה. הגיע הזמן שיהיה חוק שיקבע תקופת התחייבות של לפחות מספך חודשים כדי שגם המעסיקים יהיו מוגנים".

מי תלוי במי?

לדברי ג., זהו רק קצה הקרחון. התפנית הגדולה שעברה בשנים האחרונות על שוק העובדים הזרים, הטיבה בעיקר עם העובדים. חלפו הימים בהם הצורך הקיומי הפך אותם לצייתנים, כנועים ואסירי תודה על הזכות שנפלה בחלקם להתפרנס בכבוד. ארגוני הזכויות הנרתמים לעזרת החלשים, הפכו אותם לחזקים מאי פעם, עד כדי כך, שחלקם מתנהלים כמעסיקים לכל דבר. יש להם רשימות תביעות ודרישות. הם יודעים לאיים כדי להשיג הקלות, לנצל את התלות האדירה בהם כדי לסחוט הטבות שונות, ואפילו להתחכם למעסיקיהם בהעמדות פנים ובתמרונים שימצו עבורם את מירב הזכויות.

בחודשים האחרונים הצטברו על שולחננו תלונות רבות ומגוונות מצד מעסיקים המרגישים כי המדינה והחוק מפקירים אותם ומאפשרים לעובדים לדחוק אותם לקיר. הקושי האדיר במציאת עובדים זרים, ביחוד באזורי פריפריות, מציב את העובדים הזרים בעמדת עליונות בעייתית. חודשי החסד היחידים הם בתחילת דרכם של העובדים הזרים בארץ. העובדים החדשים, שאינם מעורים במתרחש, מגלים צייתנות מופתית ולא בוחלים באף עבודה. כאמור, מדובר במציאות זמנית לחלוטין,,עד שהותיקים נכנסים לתמונה ושוטפים את מוחם. שיעורי הבית שהם מקבלים מהמנוסים שבחבורה, מסייעים להם לפקוח עיניים ולהרים את האף. הם מבינים שזקוקים להם לא פחות מאשר הם נזקקים לעבודה ומתחילים להתפנק. עבודות בית נלוות לטיפול בקשיש או בחולה הסיעודי בשעות "הריקות", שלעיתים מהוות נתח גדול מהיממה שלהם, כבר לא מתאימות לדרישותיהם ועל עבודה בפריפריות המשמימות הם מפילים וטו. אזורי המרכז שוקקים בעובדים זרים הנהנים מחי חברה ערים, שבאים לא פעם על תשבון המטופל. המפגשים הקבועים הופכים לשיח נוקב ממנו יוצאים עם תובנות ודרישות חדשות והתעוזה עם החוצפה הולכים וגדלים בגיבוי העובדים בסביבה. עובדים כבר לא חוששים לעזוב מקום עבודה או להציב אולטימאטום. הם לא מוכנים לעבוד כשאין להם חברה ומסוגלים לסרב לעבודות בסיסיות של ניקיון הבית, גיהוץ וכד'. לא פלא שהמעסיקים מרגישים כי אוחזים אותם ממש בגרון. " לג. למשל יש בחודשיים האחרונים עובד חדש. "אני פוחדת להעיר לו. אין לי כוח לחשוב על כך שהוא יעזוב" היא מתארת.

דרישות בלי הפסקה

הבעיה העיקרית מתחילה במה שקרוי השטחים האפורים. קחו למשל את ח. בת לאם קשישה (+90) מהמרכז, אבל מצבה מתדרדר והולך עם כל שבוע שחולף. ההכרות הקצרה שלה עם עובדים זרים הותירה בה המון זעם ותסכול, בעיקר כלפי כפיות הטובה המדהימה שלהם. לאורך כל הדרך השתדלה לבוא לקראת העובדות שהשתכנו בבית אימה לטיפול צמוד חיוני. לא הוטלו עליה כל מגבלות והיא עשתה בבית כבתוך שלה. חלק מהפינוקים חסרי התקדים שזכו בהם העובדות, קשור גם לבורות המדהימה שלה בזכויות ובחובות של מעסיקים ועובדים כאחד. הן מאפשרות לה, כפי שתבינו בהמשך, להטיל חלק מהנטל הכספי על העובדת. מחוסר ידיעה לא דרשה כל השתתפות בעלויות אבל טוב הלב נתפס רק כחולשה. במקרה האחרון, העובדת, שחגגה על חשבונם בלי גבול וניהלה אורח חיים ראוותני ובזבזני על חשבון הקשישה, מצאה את העוז להתלונן בחברה על שלא קבלה מהם כל מה שמגיע לה.

"הכל התחיל כשבקשה שנממן עבורה אפשרות לבילוי הזמן. זו לא היתה בקשה, זו הייתה תביעה עד שהיינו בטוחים שאולי מדובר בחלק מהחובות שלנו כמעסיקים לממן לה פעילויות פנאי, כדי שלא תשתעמם בשעותיה הפנויות בדירה" מתארת ח. "בהמשך תבעה מאיתנו שנכסה הוצאות רפואיות, כולל ביקורי רופא שעשתה דווקא מחוץ לעיר. כשהתקוממנו, החליטה לתבוע אותנו שלא אפשרנו לה ליהנות ממה שרצתה ולא הרשינו לה לפנות לרופא מומחה"

חולים מהעבודה

ח. מתארת מסכת שקרים והתחזות מכוערת של העובדת, שכנראה בחלה בעבודה והחליטה להעמיד פני חולה. בשלב מסוים החלה להתרשל בעבודה  עד כדי כך שסיכנה את הקשישה. היא לא הקפידה על מתן התרופות השוטף ודרדרה את מצבה. כשנשאלה העובדת ע"י רופא שהגיע לקשישה מדוע לא נתנה לה את התרופות טענה שלא הרגישה טוב.

בהזדמנות זו ניסו בני המשפחה לשכנע אותה להיבדק ע"י הרופא שהזמינו לקשישה אבל היא סירבה ודרשה רופא מסוים אחר מהמוקד. התלות הגדולה בה גרמה להם להיכנע גם לדרישה הזאת. להפתעתם, הרופא שהגיע טען אחרי בדיקה יסודית שאין לעובדת מאומה, אבל היא המשיכה משך שבועות לטעון שהיא חולה והפסיקה על רקע זה לתפקד כליל. היא בקשה חופשות על ימין ועל שמאל ולא התביישה לומר שהיא חייבת להעדר בשישי שבת לצורך ביקור רפואי מסוים, למרות שברור שאין רופאים בסופי שבוע. במבט לאחור מודה ח. כיום, שחוסר האונים הכי גדול של בני המשפחה נובע מחוסר הידיעה. לא היה להם שמץ מושג מה החובות החוקיות שלהם כלפי העובדת ואלו דרישות שלה הם בגדר מחוות אנושיות בלבד אם יענו לה. סיפורים דומים שמענו ממעסיקים רבים אחרים המתמודדים עם השטחים האפורים הבעייתיים ומתקשים להחליט מתי הם מחויבים לעובד ומתי ההליכה לקראתו היא בגדר מחווה אנושית בלבד הנתונה לשיקולם.

מי ישטוף את הכלים?

האם למשל מותר לעובד זר לישון בבית המעסיקים ביום המנוחה השבועי שלו ? (כן, כי זה הבית שלו !) האם הוא יכול לדרוש להצטרף למטופל שלו כשהוא מוזמן לקרובי משפחה או נוסע לבית הארחה בשבתות או חגים ,או שניתן לאלצו לנצל חלק מימי החופשה המגיעים לו בימים אלו? (לפי החוק, המעסיק הוא זה שקובע את מועד החופשה בתנאי שהודיע על כך 30 יום מראש. החופשה צריכה להיות לפחות 7 ימים מתוך 14 יום המגיעים לו לשנה אחרי שנתיים של עבודה). האם העובד יכול להודיע על יום חופשה כרצונו? (עובד יכול לקחת יום חופשה גם כלי הסכמת המעסיק בתנאי שהודיע על כך 30 יום מראש). האם יכול עובד להתנגד לביצוע עבודות בית בתואנה שהוא נשכר נטו למטרת טיפול בקשיש ותו לא ? האם כשהוא מתארח עם המטופל בביתה של משפחה אחרת ולא טרוד בטיפול בו, מותו לתבוע ממנו שיתגייס לסיוע בארגון השולחן ושטיפת כלים ? (אם אין הסכמה בחוזה, העובד יכול לסרב ותלוי במערכת היחסים הקיימת)

האם יכול העובד לדרוש לקבל שעות נוספות מעבר ל-8 שעות עבודה גם אם הוא מתבטל בהן באפס מעשה משום שהמטופל שלו ממילא ישן או לא זקוק להשגחה בזמנים אלו ? (המחויבויות שלו לאורך שעות העבודה נכללות בהסכם המוקדם ועל כל שעה נוספת יש לשלם) והאם השהות שלו בבית המטופל לא דורשת ממנו כל השתתפות עצמית בגין הוצאות שוטפות כמו מים חשמל ובעיקר כלכלה ?

עובד הזר הנפאלי שוחח על חשבון המעסיק במאות שקלים

נושא הכלכלה משמש סלע מחלוקת גדול מאד בין הצדדים. מצד אחד מדובר בבן בית, שחי באופן קבוע לצד המטופל וסביר שייהנה משרוחי המקום. מצד שני, העלויות של השתייה והאכילה, כביסה, טלפון, חשמל ומים יכולות להצטבר לסכומים משמעותיים, שעם כל הרגישות לא ניתן לספוג אותם. מעסיקים רבים חוששים להיכנס לעימותים על רקע זה ומתחבטים קשות איך לנהוג בעיקר מבחינה חוקית אף אחד לא רוצה לגלות קטנוניות ואכזריות ולנהל מעקבים אחר כל כוס חלב ומשולש פיצה שהעובד הזר אוכל. וכיון שהגבולות כה מטושטשים, קל לעובדים זרים לנצל אותן עד תום.

אצל ג. למשל הובילו הדברים לפיצוץ. בהתחלה היא העלימה עין מהעובד הזר הפיליפיני בעל התיאבון הבריא. לא הרגישה נעים בשבילו להטיל מגבלות על כמויות וסוגים עד שהחיסול הממוקד, שדמה לפשיטה בלי הפסקה, עבר את כל גבולות ההיגיון הנורמאלי. "הוא לא הפסיק לאכול. הרגשתי שאני מארחת משפחה שלימה" היא מתארת "המקפיא והמזווה התרוקנו בקצב מדהים. הוא צרך בלי סוף מוצרים קפואים, פיצות במינונים אדירים ולא דילג גם על חטיפים, שוקולדים משובחים ומיני מתיקה ששמרתי לבחורי הישיבות לסופי שבוע. בשלב מסוים הבהרתי לו שהחגיגות הללו לא יכולות להימשך. או שיממן לעצמו את הפינוקים או שאנכה ממשכורתו. זמן קצר אחר כך הודיע שהוא עוזב. לא היה קשה לנחש מדוע". עובד אחר שלה נתפס על חם בחגיגות טלפוניות טרנס-אטלנטיות. הוא ניצל את היעדרותם מהבית לצורכי חופשה כדי לשוחח חופשי עם בני משפחתו בנפאל. משך שבועיים שוחה מקו בזק לנייד. המשפחה קבלה חשבון טלפון מנופח של 500 שקלים. הוא כנראה לא לקח בחשבון את האופציה של פירוט השיחות שחשפה את מעלליו. הם החליטו לנכות את הסכום משכרו והוא בתגובה הודיע שהוא עוזב.

ארוחות בשריות פעמיים ביום

אצל ח. העובדת הזרה הפיליפינית הנוכחית של אימה עוד חוגגת. היא חוששת להעיר, תוהה אולי בכל זאת מגיע לה לאכול ככל יכולתה. מה וכמה שהיא רוצה. לדבריה, היא חיה בלי חשבון ומתנהגת כאילו הייתה רוטשילד בכבודו ובעצמו. לא מדובר רק על הכמויות האדירות, החריגות לפי כל נורמה מקובלת, אלא על האיכויות שלהן. היא קונה ירקות ופירות גם במחירים מופקעים ולא מתפשרת על זנים מובחרים בתעריפים הכי גבוהים בשוק. הכל כרמה גבוהה מאד ובלי לחסוך במאומה. היא גם אוכלת ארוחות בשריות פעמיים ביום ולא מוותרת על אף מותרות שאינם כורח התפריט השוטף. הקשישה שלה, אישה חסכונית מטבעה, לא מרשה לעצמה להגזים אבל היא מרוקנת את קופתה על מזון ופינוקים בלי מידה. השיא מבחינתם הוא במאכלים מיוחדים שהם מכינים לצרכי הקשישה, שגם אותם דואגת העובדת לחסל כהרף עין.

 

החברות הזרות לא ממלאות את תפקידן

במדינת ישראל יש למעלה מ-100,000 עובדים זרים בענף הסיעוד, מתוכם רובם לא חוקיים לנכון ל- 9/08). 147 לשכות פרטיות מורשות לעסוק בתיווך העובדים הזרים, אבל רבות מהן לא מודעות בעצמן לכל הזכויות והחובות של המעסיקים. הן מטעות אותן בחוזים לא מעודכנים המדלגים על פרטים מהותיים ומותירים אותם בלי גיבוי חוקי ברגע האמת. אפילו את המינימום הנדרש של הקצאת עובד מחליף כמקום זה שעזב הם לא מספקים.

צ. מבני ברק מתארת לנו מסע מפרך בקרב עובדת זרות דוברת הונגרית שהתאימו לשפת אימה. הביקושים הגדולים וההיצע הדל גרמו לא פעם להיפוך תפקידים, עד כדי כך שצ. הרגישה לפעמים שהיא זו המקפידה בכבודן במקום להיפך. היא חששה לבקש יותר מידי שמא תיעזב לנפשה בטיפול השוטף באימה חולת האלצהיימר, זאת למרות ששיכנה את העובדות והאם בביתה והרעיפה עליהן פינוקים בנדיבות ייתר. העובדות לא השיבו באותו מטבע. הקו האדום היה כמובן כשאחת מהן נהגה באימה באופן ברוטאלי. חרף נוכחותה, היא לא התביישה לנהוג בה בחוסר סבלנות מופגנת ואפילו באגרסיביות. שלוש פעמים נעזבה בלי הודעה מוקדמת. העובדות קמו והלכו, מותירות אותה שבועות וחודשים בכל מעמסת הטיפול האדירה. חברות ההשמה להן שילמה סכום נכבד למען המטרה (400 דולר לאגרה שמחייבת אותן לדאוג לה לעוזרת משך שנתיים) התנערו מאחריותן בטענה של מחסור בשוק בעובדות שהיא רוצה.

חוסר איזון

הויכוח העיקרי בנושא ניטש כין המצדדים בעובדים הזרים לבין המתייצבים להגנת המעסיקים. הללו מציגים את התמונה הזוהרת של הזדמנות הפז של העובדים להשתכר משכורת בסיסית טובה, שבארצם נחשבת בגדר חלום, של הזכויות האדירות הלא פרופורציונאליות שלהם הנופלות על גב המעסיקים וכוללות מעבד לזכויות בסיסיות של כל עובד בישראל (פיצויים, הבראה, חופשה, דמי מחלה בדיוק באותו אופן שמחושב אצלם !) גם ביטוח רפואי ואגרות נלוות. זאת לעומת חוסר האונים של המעסיקים, שאינם מגובים חוקית ברוב המצבים ונסחטים ע"י העובדים פעם אחר פעם. והללו טוענים כי תם זמן הניצול של העובדים, שעדיין מופלים מול עובדים מקומיים, וכי כל מה שנראה כזכויות ייתר לזרים, מהווה פיצוי חלקי על עבודה בלתי אפשרית, שבד"כ נמשכת 24 שעות ביממה ובשל קשייה האדירים לא נמצאים לה קופצים אחרים.

עד היום היה חוסר איות משווע לרעת המעסיקים. הטענות העיקריות נשמעות כלפי "הקו לעובד" הנחשב גוף בעל שיקולים לא עניינים ששם את העובד הזר לפני הכל ומבחינתו הוא תמיד צודק. הגיבוי הטוטאלי שהוא מעניק לעובדים, יוצר סיטואציות פרועות בהן עובדים עצלים ונצלנים, שלא עמדו בדרישות עבודתם, הצליחו בהמשך לקבל בנוסף לפיצויים סכומים גדולים עבור תביעות שונות ומשונות שהמציאו בחסות ההדרכה שקבלו.

עם הפנים לעובד הזר

רוב החוקים האחרונים יוצאים להגנת העובדים הזרים במקום להגנת הקשישים המשמשים מעסיקים לכל דבר, גם אם קשה להתייחס אליהם ככאלו. לפני חודשיים למשל נכנס לתוקפו חוק חדש המפקיע מידי המעסיקים את זכותם להתנות את יציאת העובד מהארץ לצרכי חופשה. רבים מהעובדים מבקשים אחרי שנתיים עבודה לממש זכותם החוקית לחופשה חודשית עם משפחתם בארץ מוצאם, אבל היציאה הייתה כרוכה באישור מהמעסיק. בהתנגדותו יכול לאיים על העובד בפיטורין או לחייב אותו למצוא לו מחליף וגם לממן אותו. בהתערבות "הקו לעובד" שינה משרד הפנים את יחסי הכוחות. כיום הוא מאפשר לעובדים לנסוע אחת לשנתיים למשך שבועיים בלי אישור מהמעסיק. הרפורמה החדשה המשנה חוקי יסוד בהעסקת עובדים זרים, גם היא באה בעיקר לקראת העובדים הזרים. היא נועדה אמנם לעשות סדר בבירוקרטיה ולקבוע מחירי גג תחת פיקוח, כדי שתהליך המיון וההשמה יהיו רק דרך חברות ויחסכו התייצבות מיותרת בתורי ענק מידי חודש. אבל בפועל היא מוסיפה לנטל התשלומים עוד 70 שקלים לחודש על שרותי התברה, זאת בנוסף לדמי ההשמה ששולמו עד היום. כמו"כ היא מתייחסת בעיקר לזכויות העובדים ומתעלמת כליל באזכוריה מהקשישים עצמם.

מי הבוס ?

לאחרונה קמה תקווה חדשה למעסיקים כדמותו של "הקו למעסיק" מרכז מידע וייעוץ שיהווה קונטרה ראויה ל"קו לעובד" ויספק מענה משפטי, חשבונאי וניהולי לכל מעסיק. המוקד שהושק לפני כחודש בהשקעה של 250 אלף שקל, כבר מוצף בשאלות וצופה למעלה מ-100,000  פניות בתחום דיני עבודה רק בשנה הראשונה לפעילותו. המטרה היא לפקוח עיניים ולהעניק כלים לציבור, שברובו לא בקיא כלל בזכויותיו ומפסיד לאורך כל הדרך בהתנהלותו הכושלת מול העובדים הזרים . המסר העיקרי שמבקשים ב"קו למעסיק" להעביר בכתבה הזו, נועד לשנות את הגישה של החלשים מול החזקים. לגרום לקשישים או לחולים שמכניסים גורם זר לביתם להבין שיש לנהל אותו כמו משרד ועסק עם כל הזכויות המגיעות להם. זה אולי לא עסק מקובל שנושא רווחים, כי הרווח היחידי שלו הוא שיפור איכות חיים ,אבל כל מטופל הוא בגדר בוס וחרף מצבו הוא חייב להיות מודע לכוחו.

העובד הזר תבע את מעסיקו אחרי פטירתו

  "מעסיקים רובם היו עד היום בעמדת נחיתות ברורה מול עובדיהם. הם לא ניצלו גם זכויות שמגיעות להם וקבלו החלטות בלי להבין את המשמעויות שלהן. חשוב לנו להעניק להם ידע וכוח עם אופציה לנצל את זכיותיהם, לתת אבחנה בין פעולות שעליהם להעניק לעובד הזר מכוח החוק לבין אלו שנוגעות לתחום יחסי אנוש" מדגישה דנה רשף, מנכ"לית חברת "למען", (מתמחה במתן פתרונות סיעוד לטיפול וסיוע לקשישים ובעלי צרכים מיוחדים) המפעילה את מוקד ה"קו למעסיק" .בשיחה עם "יתד נאמן" "רבים מהם מחמיצים אינפורמציה בסיסית קריטית ועושים פעולות שיהוו אח"כ בכי לדורות. העובדים מזהים את החולשה ומנצלים אותם. הבעיה העיקרית קשורה בקושי הטבעי של מעסיק התלוי לחלוטין בחסדיו של המטפל שלו" סבורה רשף "קשה לקשיש חסר אונים, שבקושי מצליח לקום מהמיטה, שתלוי בעובד הזר שלו בנושאים הכי אישיים להתנהג אליו כמעסיק. המטרה שלנו לחנך את הקשישים שיבינו שאינם מכניסים בן הביתה, אלא עובד מן המניין. לעורר את מודעות בני משפחתם לא להתנהל על עיוור, אלא לעקוב אחר המתרחש ולהיות עם אצבע על הדופק, מה שיכול לחסוך הפתעות לא נעימות בהמשך"

  רשף מספקת ולו מקרה אופייני ובהחלט לא חריג של המחיר היקר שמשלמים מעסיקים על בורותם. בן שאיבד תוך ומן קצר את אביו וגם חלק מכספו בשל עובד זר וכפוי טובה במיוחד. הלה סיים את עבודתו בפטירת הקשיש ושב לארצו. מתנת הפרידה שלו הייתה תביעה ששלח דרך ה"קו לעובד" על סך 50 אלף שקלים בה זכה. התביעה התבססה על רישום של שעות נוספות שכביכול ביצע. היא התקבלה כיון שלצד שכנגד לא היו תשובות לכך בשל אי פיקוח על שעות עבודתו.

חוזה עד לפרט האחרון  

"אנחנו מבקשים לתת מענה לשטחים האפורים ולהציע פתרונות זמינים על בסיס פסקי דין, שהיו כדי שאנשים יהיו ערים להלך הרוח הקיים וידעו איך להתנהל" מסבירה רשף "המידע שלנו יכול לא רק לחסוך עוגמות נפש, אלא גובל כעצמו בפיקוח נפש ממש. הוא מגן לא רק על כספי המעסיק, אלא לא פעם גם על החיים עצמם". לדעתה, ההתנהלות הראשונית קריטית ביחסי העבודה הלא ברורים הללו, המציבים הרבה מאד שאלות פתוחות. ככל שהמעביד יהיה עקבי יותר בחודש הראשון של כניסת העובד הזר ויבהיר את דרישותיו שחור על גבי לבן עד לפרט האחרון, כך ימנע מעצמו בעיות בהמשך. "לישראלים יש נטייה לומר יהיה בסדר ואח"כ לכעוס. מי שלא יבטח עצמו בהתחלה, יאכל מה שבישל בהמשך" מזהירה רשף. החוכמה לדעתה לתמרן. להפגין אנושיות כדי לזכות באותו יחס ומצד שני לקרוא נכון את המפה. לא לפתח ציפיות יתר כלפי עובד חיצוני שלא מכיר את התרבות ולעולם לא יהיה כבן משפתה באמת ולקבוע לו מראש מה בתחום אחריותו ומה לא. לסכם, ממש ברחל בתך הקטנה, מה שעות העבודה ומה שעות המנוחה ולהגדיר בחוזה כל ניואנס".

החברות מחויבות להשתתף בהוצאות

חנה זהר ממליצה להרבות בסוכריות וצ'ופרים כדי לפצות את העובדים הזרים על עבודתם הסיעודית המפרכת. במקביל היא מציעה למשפחות להתעדכן במגיע להן. למשל תשלומי החובה של חברות ההשמה עבור העובדים, שמעסיקים רבים מפסידים בגלל אי ידיעה. רוב החברות משמשות כצינור העברה של גמלת הסיעוד מהביטוח הלאומי למשפחות. על פי חוק, הן אמורות להשתתף בחלק מהוצאת המשפחות על חופשה, הבראה, דמי מחלה ופיצויים. החישוב מבוצע לפי התשלום על עובד זר (כ-1500 ש"ח ) ביחס לשכר הכללי שלו. אבל רובן מנסות להתחמק מחלקן כשהן מציעת מצג שווא על תשלום חודשי שהן מעבירת ואסור על פי חוק. המפסידים העיקריים הם בני המשפחות שמשלמים במקומן ואין סיבה שיסכינו עם התופעה סבורה חנה זהר.

עו"ד עמית יודפת – היועץ המשפטי של "קו למעסיק" חושב, שהפתרון האמיתי למעסיקים מצוי במישור החקיקתי. "נכון להיום בחוקים הקיימים, בייחוד בתחום הסיעוד שבו מתכונת העבודה היא של 24 שעות והאדם מתגורר בתוך הבית, מצויים "חורים" רבים בנושאים שאינם מטופלים ברמה החקיקתית וניתנים לפרשנויות משתנות" מתאר עו"ד יודפת ל"יתד נאמן". "בתי הדין מפרשים אותם בהתאם לכל מקדה לגופו, פעם לזכויות העובד ופעם לזכויות המעסיק ויש צורך בשינוי מהותי"

לכנסת פתרונים

"העסקת עובד זר הופכת כל מעסיק לקצת עו"ד, קצת רו"ח ומעט עובד סוציאלי. עליו לחשב עלויות מדויקות, כולל קיזוזים לפי תקנות שנקבעו. רבים לא מודעים לפרטים ולא מחשבים נכון, מה שגורם להפסדים ולתביעות" מפרט עו"ד יודפת "הרוב טועים לגבי מהו שיעור שכר מינימום והיקף הקיזוזים .הם מבקשים יותר מידי או פחות מידי ולא מודעים לכך שיש לפקח על שעות העבודה של העובד, כנדרש עפ"י חוק וכדי למנוע תביעות. לכן חשוב לפרט הכל בהסכם העבודה בשפה שמובנת לעובד או בעברית שתתורגם לו ולא להסתמך על ההסכם הרוטיני של חברות ההשמה, שאינו תמיד מדויק.

ב"קו למעסיק" סבורים, שחובה לשנות את החוקים הקיימים כדי שיגדירו יותר את זכויות המעסיקים ויצמצמו את נושאי המחלוקת בנוגע לשטחים האפורים. "גם בית הדין לעבודה הסכים שהכנסת חייבת ליטול יוזמה לשינוי חוק העובדים הזרים" טוען עו"ד יודפת "חובה ליצור פיקוח על שעות נוספות, להגדיר סכומים ברורים בגין קיזוז רכיב כלכלה ולהבהיר כללי מותר אסור שיצמצמו את אי הודאות למעסיקים".

ובינתיים, כל עוד הממשלות מתחלפות בקצב העובדים הזרים והמערכה מופנית בעיקר לכיבוי שריפות, אין סיכוי שמישהו יתפנה דווקא לנושא "הזניח" הזה. כמו תמיד, כל אחד מוזמן לסייע לעצמו בלמידת השטח לפרטי פרטיו ולעריכת סכומים דקדקניים, שיוכיחו לעובדים מי כאן בעל הבית באמת. אם סייענו להאיר במקצת את החשיכה הגדולה והיה זה שכרנו.

מחיר יקר – מעלימים עין מגניבות כדי למנוע מהעובד הזר לעזוב          

כמה עולה בממוצע להעסיק עובד זר? כפי שפורסם בכתבה האחרונה שהופיעה בנושא במוסף "ממון" בשבת שעברה, מדובר אכן בפריבילגיה לעשירים. ממוצע ההוצאות שהזכירו המומחים עימם שוחחנו, עומד על 5000-6000 שקל לחודש – הסכום הבסיסי שיש להקצות למטרה. אבל ברוב המקרים הוא תופח עד ל-8000 ואפילו למעלה מ-10,000 ₪ לחודש !

גם מעסיקים שאינם נדיבים מטבעם,נגררים להוצאות נילוות חסרות תקדים בשל הפחד שלהם לאבד את העובד ולעבור מחדש את התהליך הארוך והמייגע עד לקבלת רישיון של מעסיק לעובר זר. רבים מהם מעלימים עין ממעידות של העובד הזר ונכנעים לגחמותיו.מצידם שיאבל סטייק, יקנה בירות על חשבונם רק שיישאר ולא יאלץ' אותם לעבור שוב .אח הטרטור הבירוקראטי ,מה שמגדיל את ההוצאות עד למחירים אסטרונומים. יש בני משפחה המודעים לכך שהעובד לא משלים את 8 השעות,שהוא מחוייב בהן. חלקם מתקינים מצלמות כדי לפקח על מעשיו אבל  הרוב הגדול נמנע מכך בשל שיקולים כספיים ובעיקר אישיים ואנוכיים לגמרי. שמענו על לא מעט מקרים בהם המעסיקים מודעים לכך שהעובד הזר גונב את כספם. קיים קשר שבשתיקה ביניהם שוב מאותן סיבות שהזכרנו.

להלן טבלה שניתנה באדיבות "קו למעסיק" אשר מציגה תמונה של סך ההוצאות הממוצע על העובד הזר.לא כולל הוצאות נילוות של שכר דירה, אוכל, שתייה ושעות נוספות. ( רק עובדים זרום בתחום סיעוד מקבלים שכרם על 8 שעות עבודה במקום על 10. על כל שעת עבודה נוספת משלמים  150%). צריך לזכור שלא תמיד המדינה מתגייסת למאמץ. לדוגמא נער מוגבל , שהוריו החליטו לגדלו במסגרת הביתית ועדיין לא הגיע לגיל 18 יזכה לקצבת נכות מהביטוח הלאומי  אבל לא להשתתפות סיעודית. הביטוח הלאומי המעניק גימלת שעות טיפול (ישנם מקומות בארץ שניתן לקבל ישירות את הגימלה במקום דרך החברה) מערים קשיים לא מבוטלים עד שהוא משחרר את הכספים ומעניק רישיון לעובד זר. בני המשפחות מגדירים את המציאות האבסורדית בכך שצריך להיות חצי מת כדי לקבל רישיון. קשישה בת 93 במצב של חולשה וריפיון כללי שהיא לנפילות חוזרות ונישנות ולאשפוזים עם בלבול ,שכחה מתקדמת,שברור ששהות ללא השגחה מסכנת את חייה,גם היא לא תקבל רישיון בקלות. גם אחרי שבר ברגל תקבל אישור זמני לשנה ותטורטר שוב ושוב.העובדות הסוציאליות המתייצבות בביתה מבצעות מבחן מדוקדק,בו עליה להוכיח נכות וטשטוש טוטאליים כדי לצבור את סף הנקודות לצורך שעות סיעוד מדודות.

גורמי מימון אחרים גמישים יותר המקלים על הפרוצדורה הם חברות למען הקשישים והחולים. קרן ניצולי שואה דואגת למטופלים סיעודיים ניצולי שואה,רק בתנאי שהם מקבלים מביטוח לאומי גימלה של בין 16-18 שעות שבועיות. גם קופות החולים מתגייסות לחלק מהמימון בהתאם למסלול הביטוח הקיים. מטופלים מתחת לגיל הפנסיה זכאים להעסקת עובד זר,יכולים למצוא גב בשירותי רפואה מיוחדים (שר"מ) המעניקים גימלת שר"מ.

להלן העלויות העיקריות:

שכר עבודה3,850 ₪חודשי/שנתי
הוצאות סוציאליותכ-25% משכר עבודהחודשי
ביטוח לאומי77 ₪חודשי
ביטוח רפואי150-200 ₪חודשי
החלפות ימי א'כ-2,250 ₪חודשי
החלפות חגיםכ-4,500 ₪שנתי
אגרת הנפקת היתר העסקה275 ₪
אגרת משרד הפנים160 ₪
תשלום ללשכה פרטית70 ₪  חודשי
דמי השמה לעובד זר2,000 ₪ אחריות לשנה

על חשבון מי? באילו תחומים מותר על פי החוק לקזז ממשכורת עובד הזר כל חודש. באדיבות עו"ד עמית יודפת-היועץ המשפטי של "הקו למעסיק".

עבורהסכום בש"חהערות
מגוריםת"א 181.14מחצית מהסכום בשל מגורים בדירה בבעלות המעסיק
הוצאות נילוות (מים,חשמל,ארנונה)70.54
ביטוח רפואי110.80החוק מאפשר לקזז עד מחצית מהסכום שהמעביד מוצא בפועל ובלבד שלא יעלה על 110.80 ₪ (אם מחצית מהסכום החודשי קטן מ-110.80 ₪ מקזזים את הסכום ולא אוטומאטית 110.80 ₪.
כלכלה38510% משכר העובד הזר לפי פסיקת בית המשפט בלבד,ולא מכוח החוק. קרי בית המשפט יכול לא לאשר קיזוז זה.
סה"כ747.48
משכורת לחודש לאחר הקיזוזים המותרים בחוק3102.52בפועל: 2,700 ₪ +400 ₪ דמי כיס

הערות:

1 יש להקפיד שהקיזוזים הנ"ל לא יעלו על סכום המהווה 25% משכר המינימום (כיום 962 ₪).אין לקזז אוטומאטית 25%. חובה לבצע חישוב מדויק לפי התקנות ובהתאם לכך לבצע את הניכוי.

  1. הקיזוז על הוצאות כלכלה אינו מעוגן בחוק,ולכן חובה לציינו בהסכם ההתקשרות עם העובד הזר בשפה המובנת לו. יש אפשרות לתת לו שכר בשווה כסף,להעריך פחות או יותר כמה כלכלה הוא צורך ולנכות משכרו את הסכום שיאפשר לו צריכה משותפת של המזון בבית המעסיק.אם העובד מתנגד,אי אפשר לחייב אותו לקזז וצרי לקחת בחשבון עילה לתביעה משפטית.מצד שני,אין חובה לכלכל אותו. העובד צרי לבחור באופציה שנראית לו ויכול להחליט שהכלכלה היא על חשבון דמי הכיס שלו (100-120 ₪ לשבוע) שהינם חלק מהשכר הכולל. ניתן להקצות לו מדף במקרר בו מתרכזת כלכלתו.
  2. העלויות אינן כוללת שעות נוספות. כל שעה מעבר ל-8 שעות יומיות מחושבת בעלות של 150%).

אם המגורים המסופקים על י די המעסיק לעובד הזר אינם בבעלות המעסיק,אותו מעסיק רשאי לנכות משכר העובד הזר סכום בעד מגורים הולמים בהתאם לאיזור המגורים: בירושלים -318.36 ₪,בתל אביב-362.28 ₪,בחיפה-241.55 ₪,במרכז-241.55 ₪,בדרום-214.72 ₪,בצפון 197.58 ₪. אם המגורים בבעלות המעסיק הסכום המירבי המותר לניכוי הוא מחצית מהסכום הנקוב לעיל בלבד.

סיכום והערות "יד לקשיש"

אין משלמים שעות נוספות לעובד הזר,היות שבית המשפט קבע כי משרתו של העובד הזר הינה משרת אימון ולכן הוא לא נכלל בקריטריונים של שעות נוספות.

על רקע האמור בכתבה לעיל ישנה חשיבות רבה לקבל אינפורמציה על משרדי כח האדם אמינים וישרים אשר חוסכים מכם את עוגמת הנפש,וראוי להתייעץ לפני פניה לחברה זו או אחרת.

 

על הכותב

דנחי דוד- יועץ גרונטולוגי מקצועי לגיל הזהב

במשך 20 השנים האחרונות, דנחי דוד, מלווה, מייעץ ומנחה קשישים ובני משפחותיהם בנקודה הקריטית ביותר בחייהם. דוד מומחה באיתור בתי אבות או דיור מוגן בהתאמה מדוייקת ואישית לקשיש ולמשפחתו להמשך קריאה…