תפקודים בזיקנה- שבירת מיתוסים

בהרצאתו של  פרופסור מרדכי שני בכנס הגרונטולוגי ה-18 של האגודה הישראלית לגרונטולוגיה בפברואר 2010 סקר הפרופסור הנכבד מספר תופעות וסטיגמות המודבקות לקשישים שאינן מוצדקות ויש צורך להתמודד אתן . אני סבור שקודם כל על אוכלוסיית הקשישים עצמה להפנים את דרכי ההתמודדות ולשבור את המיתוסים הללו,כך גם החברה תתייחס בצורה מכובדת יותר לקשישים.

בעולם המערבי שיעור האנשים מעל גיל 80 גדל בקצב המהיר ביותר. כך בארה"ב, בשנה שבין יולי 2007  ויולי 2008 גדל מספר בני 85+ ב-3.5% מול גידול של 0.73% בכל האוכלוסייה. יש לציין שאף בסין והודו יש גידול מדהים בבני +80 וגם באפריקה תופעה זו שכיחה. שיעור בני ה-100 מוכפל כיום כל 10 שנים.

            לשינוי בשיעור ההזדקנות יש השלכה על החברה בכללותה, שינוי שאת היקפו ומשמעותו קשה כיום עדיין להעריך. בני האדם הם באופיים שמרנים ולכן ההסתגלות לשינויים המהירים היא איטית. כך עד היום, העולם המערבי לא פיתח פרדיגמות חדשות להתמודדות עם החולי הכרוני בבריאות. גם בתחום ההזדקנות חלק גדול מהאוכלוסייה מחזיק כיום בתפיסות שאינן נכונות:

המוח המבוגר אינו מתפתח

האקסיומה של מדעי  מערכת העצבים עד לפני 40-30 שנה היתה כי תאי העצב אינם מתחדשים. כיום הגישה השלטת היא כי המוח שומר על גמישות ועל התחדשות לאורך כל טווח החיים. ניסויים בבעלי חיים הראו שכאשר יש גירויים חדשים, תאי העצב יצרו דנדריטים – שלוחות חדשות. בהיבט זה לא היה הבדל בין חולדות צעידות וזקנות. המוח יכול לפתח קשרים בין אזורי מוח שונים ובנסיבות מסוימות מסוגל להצמיח תאי עצב חדשים בהיפוקמפוס (אזור החשוב לזיכרון וללימודים). אנו יודעים כיום כי פעילות גופנית מעצימה את יכולות המוח, מעלה את רמת החמצן, מעוררת ייצור אנדורפינים, גורמת להגברת הסתעפויות של תאי המוח ואולי מסוגלת ליצור תאים חדשים. כל פעילות קוגניטיבית ובייחוד פעילות חדשה מפעילה אזורי מוח ומפתחת מסלולים עצביים חדשים.

אני מבקש להעיר שכבר בתלמוד צויין שככל שאדם לומד יותר כך דעתו אפילו מתיישבת יותר ולהלן הציטוט בתלמוד בבלי מסכת קינים דף כה/א נאמר: "אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שהם מזקינים, דעתם מתישבת עליהם, שנאמר (איוב יב): "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה". מי שלומד גמרא למשל מתמודד מול טקסט מורכב מאד המכיל מודלים מתמטיים וחשיבתיים מורכבים ביותר דבר שאינו נמצא בשום ז'אנר ספרותי אחר ולכן אין פלא שדעתו של אדם מתיישבת עליו ככל שהוא מאמן את מוחו.

אנשים זקנים לא מסוגלים ללמוד דברים חדשים

אמנם המוח הצעיר מגיב מהר יותר לגירויים חדשים, אך המח המבוגר אוצר בתוכו ידע רב מאוד. המשפט המוכר "זה כבר לא בשבילי" אינו נכון,מאחר שבמוח יכולה להיות התחדשות מתמדת. סקרנות היא מרכיב חשוב ביותר בשמירת חיוניות האדם הזקן.

 חדשנות נדירה בגיל המבוגר.

התפיסה השכיחה היא כי חדשנות בגיל המבוגר נדירה למדי, וכי רוב המבוגרים נוטים להמשיך ולעסוק באותן פעילויות בהן עסקו כל ימי חייהם. מחקרים בארץ הראו לאחרונה כי כ-50% מהפורשים לגמלאות אימצו לפחות פעילות חדשה אחת שונה לחלוטין לאחר הפרישה. יש בני אדם שהמציאו עצמם מחדש, כאשר פעילויות חדשות מאפשרות לבני האדם לגלות היבטים באישיותם להם לא היו מודעים. חיי האדם רצופים בשינויים נורמטיביים בעיקרם – כניסה לבית ספר, מעבר לתיכון, גיוס לצבא, לימודים, רכישת מקצוע, נישואין,הורות, סבות ופרישה – זהו מסלול חיים נורמטיבי המעוגן בשעון חברתי תואם. בשינוי שאינו נורמטיבי יש אתגר – החלטה לשנות סביבה, אורח חיים וחברה. בדרך כלל הנטייה לניידות, לצאת לדרך חדשה של שינוי מגורים, סביבה ועבודה, היא של הצעירים.

הנטייה לשמור על המשכיות אמורה להתחזק אצל בני 60+, שהם לרוב אנשים מיושבים יותר  ופחות הרפתקנים. ההתנתקות מהמוכר והבטוח אינה קלה ושינוי אף יכול לעורר חרדה, בעוד הנטייה האנושית היא לשמור על המשכיות אשר מבטאת ביטחון ויציבות כלכלית. מאידך שינוי משמעותי במחצית השנייה של החיים יכול להתרחש על רקע של התפתחות פסיכולוגית והתפתחות רגשית, שלרוב לא קיימים בשלב הראשון של החיים. בחירת מקצוע, בחירת בן או בת זוג, מקום מגורים ועבודה נעשים לרוב כשלב בו אנו לא מודעים לעצמנו ולצרכים האמיתיים שלנו.

בגיל השלישי יש היכולת להגשים חלום תוך החלטה לשנות סביבה או אורח חיים. מבוגרים רבים מקרינים חיות ונמרצות.אנשים מבוגרים לא מעטים מצליחים לשמור על התלהבות, יצירתיות וסקרנות, במקביל לשינויים הגופניים והחברתיים אותם אנו חווים.

חוקרת ידועה בשם לאורה קרסטנסן טוענת כי עם ההזדקנות חל שינוי בתפיסת הזמן של האדם ולכן הוא נעשה סלקטיבי בקשר למטרותיו החברתיות. לצעירים יש תחושה שהזמן לא מוגבל ולכן הם מתמקדים ברכישת ידע ומידע עובדתי נכון לעתיד. מאידך למבוגרים יש תחושה שהזמן מוגבל ולכן הם מתמקדים במטרות רגשיות המכוונות בעיקר להנאה. לכן מבוגרים יטו לבחור במטרות רגשיות – הם ישאפו למלא את צרכיהם הרגשיים תוך הרגשת סיפוק. מבוגרים יתנו משקל מועט לרגשות שליליים, לדעה זו יש תימוכין גם במחקרי מוח, בייחוד במחקרים הקשורים לפעילות האמיגדלה. זהו אזור האחראי לרגשות שלנו ולהפקת תגובות הקשורות במצבי איום, בעיקר פחד ותוקפנות. עם הגיל יש ירידה ברמת הפעילות של האמיגדלה, היא פחות סוערת ומפיקה תגובות רגשיות בעוצמה נמוכה יותר. לכן מבוגרים מוצפים פחות ברגשות סוערים ומסוגלים יותר לשלוט ברגשותיהם, כולל רגשות של פחד, כעס וצער.

אין מקום לעבודה של מבוגרים.

שולטת התפיסה שהעולם ושוק העבודה בו שייכים לצעירים. רבים סבורים שחיי העבודה האמיתיים מגיעים לסופם מעל גיל 50 ולכן אין טעם ללמוד או לחפש עבודה. תפיסת גיל הפרישה לא השתנתה מהותית מאז ימי  ביסמרק, והממשלות במערב לא משקיעות בהכשרה מקצועית של מבוגרים. תפיסה זו אינה נכונה, באשר שוק העבודה המשתנה יכול להיות אטרקטיבי, גם לבני גיל 50 ו-60. ב"אקונומיסט" מספטמבר 2009 – צוין כי בשעה שהאבטלה בארה"ב עלתה ל-10% ירדה אבטלת גילאי 55 ומעלה ב-4%. אבטלת הצעירים בארה"ב גבוהה אפילו פי 4 משיעורם בקרב גילאי 55 ומעלה. מעניין גם הגידול בחזרה לעבודה של בני 65 עד 75.

פיטר דרוקר – אבי תורת הניהול המערבי – פרסם מאמר בשם Society Next The, בו הוא חזה שהיכולת התעסוקתית תושפע פחות מהיכולת הפיזית ויותר מהיכולת הפרופסיונאלית .תחזיתו היא שבעתיד הלא רחוק בני 75-65 יהוו לפחות שליש משוק העבודה. בקבוצת המחקר של פרופ' ניר ברזילי, הראשון שפיצח את הגן הראשון המשפיע על תוחלת החיים בבני אדם, יש לא מעט בני 100 הממשיכים לעבוד. רבים רואים באתגר ובעניין בעבודה חדשה מתכון לאריכות ימים. כמו כן יש כאן הקלה כלכלית, הן על הפרט והן על הביטוח הלאומי. יש לזכור כי ניתן לסמוך על עובדים מבוגרים ומנוסים יותר מאשר על צעירים. הפיתוח הטכנולוגי והגדלת קשת ההתמחויות במקצועות רבים, מביאים לכך שהדגש בעבודה הוא בעיקר על ידע, מומחיות וניסיון. לכן, יש צורך חשוב לשנות את התפיסה של הזקנים לפיה אינם דרושים בשוק ולפתח אצלם את תחושת המסוגלות התעסוקתית ואף לסייע בשלבים הראשונית של עבודתם.

האם הזיקנה היא עול ?

מאמר שהופיע לאחרונה ב-The Marker Cafe המיוחס למר יורם קניוק בן ה- 81, אשר כותב כי הרופאים "החליטו שהזיקנה שלי תהיה יותן ארוכה, הם משכו לי את הזיקנה ב-20 שנה". הוא ממשיך וכותב "מה אני צריך זיקנה כזאת ארוכה? אז נגיד שאני בבית אבות, אז אני מחייך לזיקנה והיא אלי, רוקדים  טנגו,קופצים כמו  אידיוטים למעלה למטה".

            המאמר כולו דיכאוני, של אדם שאין לו מטרה בחייו. אין ספק שאדם כיורם קניוק יכול להתנדב למערכת החינוך ולהרצות בכיתות הגבוהות בתיכון על ספרות. ברם המערכת הנוכחית על כל סיסמאותיה לא יודעת לנצל זאת .צודק גם מר קניוק בתארו את התפעול האווילי בבית האבות של הקפצת בני 80. אין הכשרה של האחראים לתעסוקת הקשישים במוסדות אלה וכתוצאה נעשות פעולות מגוחכות שאינן תורמות דבר ואולי אפילו גורמות הרגשת עליבות. מאידך יש לזכור כי תמונה אישית כזו נעשית פחות ופחות שכיחה.

מתוך נסיוני האישי עם עשרות מסגרות לקשישים, מסגרות של דיור מוגן, בתי אבות לעצמאים ולתשושים לא ראיתי "אידיוטים" הקופצים למעלה ולמטה. ראה גם ראיתי אנשים שמחים ורוקדים,מה שלא היה להם בביתם שלהם.

עם העלייה בתוחלת החיים יש עליה בשכיחות מוות. לאור השכיחות הגבוהה של חולי כרוני במבוגרים, שלטה ההנחה לפיה עם העלייה בתוחלת החיים יהיה גם גידול ניכר בשיעור הנכים. נכון שיש ירידה בתמותה של נכים, אך מחקרים שונים מורים כי חל איחור בהופעת מחלות העשויות לגרום לנכות וכן יש עליה בסיכויי ההבראה ממחלות הגורמות נכות (אולי אבחון מוקדם יותר וטיפול טוב יותר).  מעשית, בשני העשורים האחרונים יש ירידה בשכיחות של נכות בזקנים כלומר הארכת החיים מלווה באיכות חיים גבוהה יותר. דעה שמתחזקת כיום היא, כי בישישים השפעת הסביבה על תוחלת החיים חסרת משמעות, ואילו המרכיב הגנטי מרכזי יותר. שאלה שאין לה תשובה חד-משמעית היא מה קורה לשכיחות אלצהיימר עם הגידול באוכלוסיית הישישים. בדנמרק בחנו המידע הרפואי על אנשים בני מאה – בדקו אנשים שנולדו בשנת 1895 (256 איש) ואלו שנולדו ב-1905 (361 איש). בקבוצה זו של בני 100 שהתווספו תוך 10 שנים לא נמצא גידול בליקוי הקוגניטיבי עם העלייה בגיל. מחקרים אחרים גם תומכים בדעה שבקשישים יש כנראה השתטחות בעקומת גידול חולי האלצהיימר. אם כי יש מחקר עם תוצאה שונה של יפאנים באוקינאווה.

דוד

"יד לקשיש"