בריאות על פי הרמב"ם בגיל המבוגר

ביוגרפיה של הרמב"ם

1. הרמב"ם נולד בקורדובה (ד' תתצ"ח/1138 –כ' טבת ד' תתקס"ה/1204),האישיות היהודית המפורסמת ביותר בימי הביניים. גדול הפוסקים, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש מדע וחוקר, מנהיג קהילות במצרים ומשפיע לדורות. בנעוריו נדד עם משפחתו בגלילות ספרד כנראה בעקבות כנראה בעקבות כיבוש ספרד על ידי ה"מוחדון".בגיל 22 נמצאה משפחתו בפאס שבמרוקו. מורו המובהק היה אביו ר' מימון, שהיה תלמיד מובהק של ר' יוסף בן מיגש, ולכן הרמב"ם ראה עצמו ג"כ כתלמידו. התגברות הקנאות המוסלמית אילצה את המשפחה לצאת שוב לנדודים והמשפחה נמלטה בד' אייר (1165) בהיותו כבן 28 לא"י היישר לעכו. לאחר 7 חודשים המשפחה הגיעה לירושלים ולאחר מספר ימים ביקר בחברון. בגיל 33 הגיע הרמב"ם לעיר פוסטאט שבמצרים ושם התיישב בשכונת העשירים "מאציצה" ולא בגיטו היהודי. הוא התפרנס ממסחר באבנים טובות שנוהל על ידי אחיו ר' דוד, שהיה "נושא ונותן בשוק ומרויח ואני הייתי יושב לבטח" (באיגרתו לר' יפת). לאחר שנה טבע האח בים עם הממון הרב של הרמב"ם ושל אחרים. שנה תמימה חלה הרמב"ם ו-8 שנים לאחר מכן עדיין הוא באבלו. לאחר עליית צלאח אלדין לשלטון התקרב לחצרו וקיבל משכורת שנתית קבועה מחצר זו.

2. הרמב"ם נשא את בתו של ר' מישאל. אחיה, ר' עוזיאל שנשא את אחותו של הרמב"ם, היה מזכיר בביתו של נור אלדין, בנו של צלאח אלדין. היתה לרמב"ם אחות נוספת בשם מרים. בגיל 52 היה כבר מפורסם כרופא המלכות ואת רוב יומו בילה בקהיר, ובשובו לביתו שבפוסטאט מרחק של 2-3 ק"מ, היה עליו לעיין בספרי רפואה. והיה גומר את יומו אחרי שתי שעות מהלילה. כונה במקורות הערביים "ראיס אליהוד".

3. בהיותו במצרים פעל הרבה נגד הקראים, התקין תקנות רבות בעניני הלכה כדי לאחד את המנהגים, הרמב"ן מציין:"הנני מעיד עלי לפני רבותי שמים וארץ, כי שמענו ממגידי אמת שבכל ארצות תימן… היו מזכירין שם הרב בכל קדיש… בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון אשר האיר עיניהם בתורה… לבטל מהם גזרות קשות וכובד המס וכו".

4. הרמב"ם חיבר חיבורים רבים וסיים כנראה את חיבורו "מורה נבוכים" סמוך לשנת 1190 בהיותו כבן 52. ואת חיבורו משנה תורה כתב בין השנים 1178-1168 (כלומר בגיל 30-40 )

5. בנו יחידו של הרמב"ם היה ר' אברהם ששימש כנגיד, יש אומרים שהיתה לו בת קטנה שנפטרה לפני 1191.

6. חבוריו כאמור מקיפים ורבים ביותר ובין השאר כתב את "היד החזקה" ובפרק ד' בהלכות דיעות, הביע את השקפותיו ועצותיו בכל הקשור לנושא הבריאות כולל גם לגיל השלישי. ולהלן חלק מהשקפותיו ועצותיו.

7. "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך, צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים. ואלו הן:

אל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד.

התנהגות האדם באופן אכילתו

8. לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב ולא ישתה, אלא כשהוא צמא

9. לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו, אלא יפחית כדי רביע משביעתו, ולא ישתה מים בתוך המזון, אלא מעט ומזוג ביין, וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו, שותה מה שהוא צריך לשתות ולא ירבה לשתות מים ואפילו כשיתעכל המזון ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו…

10. לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה, עד שיתחיל גופו לחום או יעשה מלאכתו או יתיגע ביגע אחר. כללו של דבר יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום וישקוט מעט עד שתתישב נפשו ואוכל. אם רחץ בחמין אחר שיגע, הרי זה טוב ואחר כך שוהה מעט ואוכל.

11. לעולם, כשיאכל אדם, ישב במקומו או יטה על שמאל, ולא יהלך, ולא ירכב, ולא ייגע, ולא יזעזע גופו. ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו. כל המטייל אחר אכילתו או שיגע, הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים.

12. דברים המשלשלין את בני מעיים כגון: ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטיחים ומיני הקישואים ומיני מלפפונות, אוכל אותם האדם בתחילה קודם אכילה ולא יערבם עם המזון, אלא שוהה מעט עד שיצאו מבטן העליון. ואוכל מזונו.

13. דברים שמאמצין את בני מעיים כגון: רימונים ופוישים ותפוחים וקרוסטומולין אוכל אותו תיכף למזונו ולא ירבה לאכול מהן. כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד, אוכל בתחלה בשר העוף. אוכל בתחלה בשר בהמה דקה ואח"כ בשר בהמה גסה . לעולם יקדים אדם דבר הקל ומאחר הכבד.

סוגי מזון בעונות הקיץ והחורף

בימות החמה אוכל מאכלים הקרים, ולא ירבה בתבלים, ואוכל את החומץ, ובימות הגשמים אוכל מאכלים החמים ומרבה בתבלים ואוכל מעט מן החרדל ומן החלתית על דרך זו הולך ועושה במקומות הקרים ובמקומות מחמים בכל מקום ומקום הראוי לו

מזונות שאין (או שיש למעט) לאוכלם

14. יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם כגון: הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה והכמהין ופטריות והבשר המליח הישן ויין מגתו ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו וכן כל מאכל שריחו רע או מר ביותר הרי אלו לגוף כמו סם המוות.

15. יש מאכלות שהן רעים, אבל אינן כמו הראשונים לרוע, לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה. לא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלן עם מזונו תמיד כגון: דגים גדולים, וגבינה, וחלב ששהה אחר שנחלב כ"ד שעות ובשר שורים גדולים, ותיישים גדולים, והפול, והעדשים, והספיר, ולחם שעורים ולחם מצות, והכרוב, והחציר, והבצלים, והשומים, והחרדל, והצנון כל אלו מאכלים רעים הם אין ראוי לאדם לאכול מהן כלל. והפול והעדשים בלבד אין ראוי לאוכלן לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, והדלועין אוכלין מהן בימות החמה.

16. יש מאכלות שהם רעים ואינן כמו אלו והם: עוף המים ובני יונה הקטנים, והתמרים, ולחם קלוי בשמן, או לחם שנילוש בשמן, והסולת שנפו אותה כל צרכה עד שלא נשארה בה ריח, מורסן, והציר, והמורייס, אין ראוי להרבות מאכלות אלו, ואדם שהוא חכם וכובש את יצרו ולא ימשך אחר תאוותו ולא יאכל מן הנזכרים כלום, אלא אם נצרך להם לרפואה, הרי זה גיבור.

17. לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות ולא ירבה מהן ואפילו יבשין, ואין צריך לומר רטובים, אבל קודם שיתבשלו כל צרכן הרי הן כחרבות לגוף, וכן החרובים רעים לעולם, וכל הפירות החמוצין רעים, ואין אוכלין מהן, אלא מעט בימות החמה ובמקומות החמים. התאנים והענבים והשקדים, לעולם טובים בין רטובין בין יבשין ואוכל אדם מהם כל צורכו ולא יתמיד אכילתם, אע"פ שהן טובים מכל פרי האילנות.

18. הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים וכל שכן בימות הגשמים, וצריך אדם לאכול בימות החמה שני שלישים מה שהוא אוכל בימות הגשמים.

התנהגות באופן השינה

19. היום והלילה כ"ד שעות, די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות, ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחילת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממיטתו קודם שתעלה השמש.

20. לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו, אלא על צדו. בתחילת הלילה על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין.

21. לא יישן סמוך לאכילה, אלא ימתין אחר אכילה כמו שלש או ארבע שעות ולא יישן ביום.

הוראות כלליות לבריאות מערכת העיכול

22. לעולם, ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט, וזה כלל גדול ברפואה. כל זמן שהרעי נמנע או יוצא בקושי, חלאים רעים באים. ובמה ירפה אדם את מעיו אם יתאמצו מעט?: אם היה בחור יאכל בבוקר מלוחים שלוקים מתובלים בשמן זית ובמוריס (מי מלח) ובמלח בלא פת, או ישתה מי שלק של תרדין, או כרוב בשמן זית ומורייס ומלח. אם היה זקן ישתה דבש מזוג במים חמים בבוקר וישהה כמו ארבע שעות ואח"כ יאכל סעודתו ויעשה כן יום אחד או שלשה או ארבע הימים אם צריך לכך עד שירפו מעיו.

23. ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף כל זמן שהאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפים, אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק אפילו אוכל מאכלות רעים.

24. כל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל או מי שמשהה נקביו, או מי שמעיו קשים אפילו יאכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש. אכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות והוא עיקר לכל החלאים. רוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא, או מפני מאכלים רעים או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלי טובים. שלמה אמר בחכמתו:"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו.

הוראות לניקיון פיזי

25. דרך הרחיצה, שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים, ולא יכנס סמוך לאכילה, ולא כשהוא רעב, אלא כשיתחיל המזון להתעכל רוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכווה בהם. ובראשו בלבד בחמין שהגוף נכווה בהם ואח"כ ירחץ גופו בפושרין ואח"כ בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן.

26. לא יעבור על ראשו מים לא פושרין ולא צונן, ולא ירחץ בצונן בימות הגשמים ולא ירחץ עד שיגע ויפרך כל גופו ולא יאריך במרחץ אלא שיזיע ויפרך גופו ישתטף ויצא. בודק עצמו קודם שיכנס למרחץ ואחר שיצא שמא יהא צריך לנקביו. וכן בודק אדם עצמו תמיד קודם אכילה ואחר אכילה וקודם בעילה ואחר בעילה קודם שיגע ויתעמל ואחר שיגע ויתעמל וקודם שישן ואחר שישן בשיעור הכל עשרה.

27. כשיצא אדם מן המרחץ ילבש בגדיו ויכסה ראשו בבית החיצון כדי שלא ישלוט בו רוח קרה. אפילו בימות חמה צריך להיזהר , ישהה אחר שיצא עד שתתיישב נפשו וינוח גופו ותסור החמימות ואחר כך יאכל ואם ישן מעט כשיצא מן המרחץ קודם אכילה הרי זה יפה מאד.

28. לא ישתה מים קרים בצאתו מן המרחץ ואין צרך לומר שלא ישתה במרחץ. אם צמא כשיצא מן המרחץ ואינו יכול למנוע עצמו אזי יערב המים ביין או בדבש וישתה. סך בשמן במרחץ בימות הגשמים אחר שישתטף הרי זה טוב.

הקזת דם

29. לא ירגיל אדם להקיז דם תמיד ולא יקיז אלא אם יהיה צריך לו ביותר. לא יקיז לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אלא מעט בימי ניסן ומעט בימי תשרי ומאחר חמישים שנה לא יקיז כלל

30. לא יקיז אדם דם ויכנס למרחץ בו ביום, ולא יקיז וייצא לדרך, ולא ביום שיבוא מן הדרך ויאכל וישתה ביום ההקזה פחות ממה שהוא רגיל וינוח ביום ההקזה ולא ייגע ולא יתעמל ולא יטייל.

התנהגות מינית

31. שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר, הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו: "אל תתן לנשים חילך", כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ומשחיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, שיניו נופלות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים, והאלף מרוב התשמיש, לפיכך צריך אדם להזהר בדבר זה אם רצה לחיות בטובה ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר, והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו ומסיח עצמו לדבר אחר, והקישוי בו כשהיה וימצא כובד ממתניו ולמטה, וכאלו חוטי הביצים נמשכים, ובשרו חם, זה צריך לבעול ורפואה לו שיבעול.

32. לא יבעול אדם והוא שבע ולא רעב, אלא אחר שיתעכל המזון שבמעיו, ויבדוק נקביו קודם בעילה ולאחר בעילה, ולא יבעול מעומד, ולא מיושב, ולא בבית המרחץ, ולא ביום שיכנס למרחץ, ולא ביום הקזה, ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך, לא לפניהם ולא לאחריהם.

סיכום

•  כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבא מכת דבר או מכת בצורת לעולם.
•  כל המנהגות הטובים האלו שאמרנו, אין ראוי לנהוג בהן אלא הבריא, אבל החולה, או מי שאחד מאיבריו חולה, או מי שנהג מנהג רע שנים רבות, יש לכל אחד מהם דרכים אחרים והנהגות כפי חוליו כמו שיתבאר בספר הרפואות, ושינוי וסת תחילת חולי.
•  כל מקום שאין בו רופא, אחד הבריא ואחד החולה, אין ראוי לו לזוז מכל הדרכים האלו שנאמרו בפרק זה שכל אחד מהן לאחרית טובה מביא.
•  כל עיר שאין בה עשרה דברים האלו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, ואלו הן: רופא, ואומן, ובית המרחץ, ובית הכסא, ומים מצויין כגון נהר ומעין, ובית הכנסת, ומלמד תינוקות, ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכים וחובשים".

ב ב ר כ ה

דוד דנחי-יועץ לגיל הזהב

052-2544307