קוראים נכבדים
האקסיומה של מדעי מערכת העצבים עד לפני 40-30 שנה היתה כי תאי העצב אינם מתחדשים. כיום הגישה השלטת היא כי המוח שומר על גמישות ועל התחדשות לאורך כל טווח החיים. ניסויים בבעלי חיים הראו שכאשר יש גירויים חדשים, תאי העצב יצרו דנדריטים – שלוחות חדשות. בהיבט זה לא היה הבדל בין חולדות צעידות וזקנות. המוח יכול לפתח קשרים בין אזורי מוח שונים ובנסיבות מסוימות מסוגל להצמיח תאי עצב חדשים בהיפוקמפוס (אזור החשוב לזיכרון וללימודים). אנו יודעים כיום כי פעילות גופנית מעצימה את יכולות המוח, מעלה את רמת החמצן, מעוררת ייצור אנדורפינים, גורמת להגברת הסתעפויות של תאי המוח ואולי מסוגלת ליצור תאים חדשים. כל פעילות קוגניטיבית ובייחוד פעילות חדשה מפעילה אזורי מוח ומפתחת מסלולים עצביים חדשים.
אני מבקש להעיר שכבר בתלמוד צויין שככל שאדם לומד יותר כך דעתו אפילו מתיישבת יותר ולהלן הציטוט בתלמוד בבלי מסכת קינים דף כה/א נאמר: "אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שהם מזקינים, דעתם מתישבת עליהם, שנאמר (איוב יב): "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה". מי שלומד גמרא למשל מתמודד מול טקסט מורכב מאד המכיל מודלים מתמטיים וחשיבתיים מורכבים ביותר דבר שאינו נמצא בשום ז'אנר ספרותי אחר ולכן אין פלא שדעתו של אדם מתיישבת עליו ככל שהוא מאמן את מוחו.
המעונין לדעת כיצד שוברים את המיתוסים הקשורים לזיקנה מוזמן לעיין במאמר שפרסמתי באתר שלי "יד לקשיש" בקטגורית בריאות פיזית תחת הכותרת "תפקודים בזיקנה-שבירת מיתוסים",נא הקלק כאן