הצטננות בקשישים – עונת המעבר

יש או אין כמו בבית? בשלב מסוים בחיים רבים שואלים את עצמם האם להישאר בבית ולהתאימו לצרכים המשתנים, או לעבור לבית אבות או לדיור מוגן. לכל החלטה חסרונות ויתרונות משלה.

אדם עוזב את ביתו פעמיים- בפעם הראשונה כאשר הוא הופך למבוגר עצמאי ופורח מבית ההורים, בפעם השנייה כאשר עצמאותו פוחתת והוא זקוק לעזרה קבועה או להגנה. בתי אבות או בתי דיור מוגן לא היו קיימים מאז ומעולם והם נפוצים רק במדינות המערב ורק בעשורים האחרונים. בחברות מסורתיות יותר, כמו האוכלוסייה הערבית בישראל, בני המשפחה דואגים להורים המבוגרים עד תום חייהם. היום כולם כבר יודעים שתהא הבחירה אשר תהא- הישארות בבית או מעבר למוסד- הכי חשוב שהאדם ירגיש כמו בבית ולא יעבור טלטלה גדולה מדי.

בית אבות ואמהות

כשמדברים על בית אבות בדרך כלל מצטיירת בראש תמונה עגומה למדי ותחושה כללית ש"החיים נגמרים". אבל לפעמים דווקא המשך השהייה בבית, יכול להביא למצב קשה ולפגיעה באיכות החיים. לעתים, חלק ניכר מהבעיה נעוץ בעובדה שהמשפחה לא מודעת לכל צרכי הקשיש ופועלת לפעמים בניגוד למה שטוב לו. במצב כזה בית אבות עשוי להיות פתרון שיספק לאדם המתלבט איכות חיים טובה יותר ואולי  גם תוחלת חיים רבה יותר.

במקרים שבהם המשפחה צריכה לקבל החלטה ומתקשה בכך, אפשר למצוא חברות ייעוץ שהיעד שלהן להנחות משפחות באופן אישי ומקצועי בתהליך המורכב של בחירת מסגרת מתאימה. חברות הייעוץ וההכוונה לבתי אבות משלימות את מלאכתם של השירותים הממלכתיים בנושא אשפוז בבית אבות. לחברות היעוץ מאגר מידע נרחב, שכולל את כל סוגי המסגרות ופתרונות הדיור למבוגרים בארץ. לרוב הן פועלות בלי לגבות תשלום מצד מקבלי השירות, ומתוגמלות מידי בתי האבות

שאליהם הן מפנות את הקשישים. חלק מהחברות מציעות גם ליווי פיזי למקומות שהומלצו על ידן, על מנת להקל על המשפחות ולייעל את התהליך.

הייעוץ המקצועי תורם ומוסיף ערך מוסף חשוב בתהליך קבלת ההחלטה. יועץ מקצועי מבקר באופן קבוע בעשרות בתי אבות. הוא מכיר את בתי האבות מבפנים ומקבל משוב מדיירים ומלקוחות אחרים. לרוב המשפחות אין מידע כזה, כך שבדרך כלל שימוש בייעוץ יכול להקל באופן משמעותי על תהליך קבלת ההחלטה- גם בפן המעשי של העניין וגם בפן הרגשי.

טיפול אלטרנטיבי לקשיש – עונת המעבר

שוש הרשקו, עוסקת בייעוץ והכוונה לבתי חולים סיעודיים, בתי אבות ודיור מוגן, מספרת: "בתקופת עבודתי במרכז גריאטרי, ראיתי מקרוב מה הוא מוסד סיעודי על צוותו, פעילותו ודרך התנהלותו. ראיתי דמעות של כאב, בצד הקלה, ראיתי חיוך בצד בכי, ובעיקר הייתי אוזן קשבת למשפחות שנאלצו או נדרשו לראשונה בחייהן למצוא סידור מוסדי לבני זוגם או להוריהם. קבלת החלטה לאשפוז הינה רגשית וטעונה ולכן אני דואגת להסביר למשפחות על "המבנה הפנימי", חיים היום יום, ניקיון החולה, העסקה, הטיפול, האוכל, הווי ובעיקר על שמירת כבוד החולה. אני חושבת שייעוץ נכון, לימוד והכרת המוסדות יש בהם להבטיח את איכות החיים הרצויה."

בתי האבות נחלקים לשני סוגים עיקריים: בתי אבות לעצמאיים– מוסדות המתאימים לקשישים הזקוקים לעזרה בחלק מהפעילות היומיומית וערוכים גם לקליטה סיעודית. השירותים שניתנים במוסדות כאלה כוללים ארוחות, השגחה רפואית,] החלפה יומית של מצעים ומגבות, כביסה אישית וטיפול אישי. נוכחות הצוות מוגברת יותר בהשוואה לצוותים בבתי דיור מוגן.

מוסדות לתשושים וסיעודיים– מוסדות המתפקדים כבתי חולים לחולים כרוניים ומתאימים למצב שבו דרושה השגחה של 24 שעות ביממה על הדייר.

בין השירותים שניתנים במוסדות כאלה: השגחה רפואית, עזרה סיעודית, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה ועוד. מוסדות סיעודיים חייבים ברישיון ממשלתי. הכניסה לבית אבות תלויה ברמת הבירות של הקשיש- עצמאיים לחלוטין, שמסוגלים לטפל בעצמם ולהמשיך לחיות את חייהם כרצונם במסגרת בית משותף, יכולים לפנות לדיור מוגן. עצמאיים או תשושים, בעלי מוגבלויות קלות מופנים בדרך כל לבתי אבות. חולים סיעודים או תשושי נפש בכיסאות גלגלים מופנים לבית אבות סיעודי או למחלקה סיעודית בדיור המוגן. לפני קבלת החלטה על הפתרון המתאים כדאי לבחון כמה נושאים חשובים: מיקום ונגישות– בבחירת המיקום והנגישות כדאי לקחת בחשבון קרבה למקום מגורים הקודם של הזקן או למקום מגוריהם של בני משפחה וחברים. זאת כדי שיוכלו לבקרו בקלות ושלא יווצר נתק בין הזקן ובין משפחתו וסביבתו. כדאי לבדוק גם שירותי תחבורה זימנים ונוחים אל המוסד וממנו, כולל חניה, וכמובן המידה שבה סביבת המוסד מתאימה להעדפות ולרצונות של הזקן והמשפחה (מקום שקט, כפרי או מרכזי, סמוך למרכזי קניות, מוסדות דת, גן ציבורים).

יכולת כלכלית– יש לבחון את המקורות הכספיים למימון השהיה.

בחינת אפשרויות לסיוע כספי– מהמדינה, מוסדות הרווחה וכו'.

טיפול בקשיש בעונת המעבר

  • תנאי החוזה- אילו שירותים מתחייב בית האבות לספק, מה כלול במחיר, ומה הם תנאי העזיבה. גורמים נוספים קשורים לעמידתו של המקום בסטנדרטים פורמאליים הקבועים בחוק, לרבות רישיונות ממוסדות הפיקוח הרלוונטיים. כל מוסד סיעודי חייב ברישיון בר תוקף ממשרד הבריות. מוסדות המיועדים לתשושים חייבים ברישיון ממשרד הרווחה. הרישיון צריך גם להיות גלוי ומוצג במקום מרכזי במוסד.
  • סוגי בעלות– יש סוגים שונים של בעלויות, אבל כדאי להתרשם מכל מוסד לגופו, משום שאין יתרון לסוג בעלות כזה או אחר. יש מוסדות בבעלות ממשלתית (כמו משרד הבריאות), יש מוסדות בבעלות ציבורית, כאלו ללא כוונות רווח וגופים ציבוריים אחרים ומוסדות בבעלות פרטית.
  • שיקולים חומריים– מבחינת גודל המוסד, יש שמעדיפים מוסדות גדולים או מוסדות קטנים עם אווירה ביתית יותר. חשוב לבדוק גם את מספר הדיירים בחדר, ואם הדייר רשאי להוסיף חפצים אישיים ורהיטים על פי העדפותיו וטעמו. צריך לשים לב להימצאות לחצן מצוקה ליד המיטה. כמו כן, האם יש אפשרות להתקין טלפון פרטי, טלוויזיה ועוד. כמובן שחשוב לבדוק את מראהו החיצוני והפנימי של המוסד: אסתטיקה, ניקיון כללי, תחזוקה, מגוון השטחים הציבוריים, אינטימיות למשפחות, יציאה לחצר או גינה מטופחת.
  • שיקולים חברתיים– התאמת הדייר למוסד מבחינת שפה, יכולת לתקשר מבחינה חברתית עם יתר הדיירים ותקשורת עם הצוות המטפל, שעות ביקור, פעילות תעסוקתית, חברתית ותרבותית לאורך שעות היום.
  • מגוון השירותים, רמתם ואיכותם– שעות העבודה של הרופא במוסד הסיעודי, עובדים מקצועיים במגוון התחומים (מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים, אחיות).

כדאי בטרם קבלת החלטה, לבקר במספר מוסדות מועדפים להתרשם מהמקום ומהצוות המקצועי שמפעיל את השירותים השונים, לשוחח עם הדיירים ולקבל מהם חוות דעת בגוף ראשון אודות איכויותיו השונות של המקום.

מישהו מגן עלייך

דיון מוגן הוא מוסד המספק יחידות דיור פרטיות שבהן הדיירים מתגוררים ומקבלים עזרה בניקיון, בקניות, בתחזוקה ועוד. חלופה זו הפכה לפופולרית מאוד בשנים האחרונות וזהו ענף כלכלי שנמצא בפריחה מתמדת. דיור מוגן הוא פתרון נוח לאנשים האוהבים חברה ומחפשים להיות עצמאיים לחלוטין, אבל עדיין להרגיש שהם חיים בתוך מסגרת תומכת ובחברה מתאימה. הדיור המוגן, כשמו כן הוא, מספק סביבה בטוחה יחסית לנוכח העלייה באלימות כלפי קשישים, אך הוא מיועד בעיקר לאוכלוסייה בעלת האמצעים.

בתים לדיור מוגן פועלים בשלושה מגזרים:

  • המגזר הפרטי– מפעיל 35% מכלל יחידות הדיור שעומדות בסטנדרטים גבוהים של איכות השירות ומשום כך מחירן יקר ויש צורך ברוב המקרים בתשלום דמי פיקדון או דמי כניסה גבוהים.
  • המגזר הציבורי– חברות הדיור הציבורי שמפעילות כ-30% מיחידות הדיור בארץ ורמתן הכללית, כמו גם המחיר הנדרש, נמוכה יותר מזו של המקומות הפרטיים.
  • בתי דיור אלה מיעודים לזכאי משרד השיכון בלבד. ההפניה אליהם נעשית על ידי פניה לעובדים הסוציאליים בלשכת הרווחה השכונתית, או על ידי משרד הקליטה במקרה של עולים חדשים.
  • המגזר ההתנדבותי (ארגונים ועמותות)– מפעיל כ-35% מכלל יחידות הדיור בארץ וגם כאן נדרשים דמי כניסה.

בחלק מהמקרים ישנם מוסדות על בסיס השתייכות ארגונית כמו "משען" לחברי הסתדרות. היתרון הגדול של מסגרת זו הוא היותה בטוחה ומוגנת מפני זרים, תוך מתן פרטיות ועצמאות מרבית לדייר. דיון מוגן מתאים לאנשים עצמאיים המעוניינים בחיים בסביבה בטוחה ונוחה, כשכל אפשרויות בילוי הזמן הפנוי נמצאות באותו מתחם או שיש הסעות למרכזי הבילוי והקניות ממרכז הדיור עצמו.

כמו כן, דיירים בדיור מוגן יכולים להשתתף בפעילויות חברתיות במוסד עצמו או לארח בדירתם אורחים, ומבחינה מסוימת אורח החיים הקודם כמעט ואינו משתנה פרט להוצאות הכלכליות שגבוהות בהרבה ממה שהיו קודם.

איך בוחרים בית דיור מוגן? אברהם אלון, מומחה לאיכות חיים בגיל השלישי ויועץ שיווקי לבית הדיור המוגן "בית שבעה כוכבים", מציע את המודל שלו.

"עשרת הדיברות" לבחירת דיור מוגן:

  1. בחנו את גודלו של המרכז– כמה יחידות דיור כלולות בו? מרכז גדול פירושו הרכב מגוון של דיירים ומעגלי היכרות רחבים. מרכז קטן פירושו יחס אישי ואינטימיות.
  2. בדקו את מפרט המתקנים הקיימים לרשות דיירי הבית– מספרה, מכון יופי, מסעדה, בריכת שחיה, חדר כושר, אולמות אירועים, מרפאה, חדרי חוגים, שטחים ציבוריים, חניון וכדומה.
  3. השוו את מגוון השירותים המוצעים במרכז– אילו חוגי העשרה מציע המרכז? אילו פעילויות פנאי ניתנות בו? בחנו מה כלול ב"סל"?- חשוב לבחון אילו שירותים כלולים ממילא ב"סל" שנקבע וניתנים בתמורה לתשלום חודשי, אילו כרוכים בתשלום נוסף ואילו אינם מוצעים במקום כלל.
  4. בררו האם יש אפשרות להתגורר במקום לתקופת ניסיון.
  5. בדקו את ההכשרה של אנשי הפועלים במקום- מה ניסיונם המקצועי?
  6. התרשמו מהמיקום הגיאוגרפי של המרכז– האם הוא מתאים לכם? האם הוא נמצא בסביבה עירונית רועשת או בשכונה שקטה ופסטורלית? האם הוא מרכזי או מבודד? מה הולם יותר את האופי וההרגלים שלכם משנים עברו?
  7. בחנו היטב– האם יש בקרבת מקום שירותים חיוניים כגון בית כנסת, בנק דואר וסופרמרקט? האם יש נגישות לתחבורה ציבורית?
  8. בדקו אילו מחלקות קיימות במקום– בבוא היום, האם ניתן להישאר במקום ולעבור לסיוע של מחלקה סיעודית?
  9. בדקו את טיב הדירות המוצעות ואת גודלן– האם יש במקום היצע מגוון של דגמי דירות? האם יש דירות מרווחות דיין לזוג המעוניין גם לארח בני משפחה ונכדים? האם ניתן לתכנן את הדירה באופן עצמאי ולערוך בה שינויים?
  10. בדקו אילו חוקים והגבלות קיימים במקום- האם מותר לאפשר לינה של הנכדים? לגדל בעל חיים?
  11. חשוב ביותר– בדקו האם המקום מספק ביטחון פיזי הולם, בעיקר בתקופה שבה גואה ומתעצמת תופעת האלימות כנגד קשישים.

שיטות התשלום בדיור מוגן משתנה מחברה לחברה: ישנם בתי דיור מוגן שבהם התשלום חודשי ויש תוספת תשלום עבור שירותים נוספים

וזאת בנוסף לדמי הפיקדון שאותם מפקיד הדייר עם כניסתו למוסד.

החוזה בין הדייר לבעלי מהמוסד לדיור מוגן הוא חוזה אחיד, המכיל בדרך כלל סעיפים משפטיים ונספחים רבים המכילים לעיתים מלכוד המוסתר היטב בתוך החוזה, כמו לדוגמה גביית תשלומים נפרדים עבור ביקור רופא, משלוחי תרופות, כביסה וכו'. רצוי מאוד להתייעץ עם עורך דין בטרם חתימת החוזה כדי להימנע מאי נעימויות לאחר מכן (דוגמאות: לעיתים מובטחת בחוזה נוכחות רופא או אחות ובפועל אי זכר לעניין, או שעלות שיפוץ המבנה מקוזזת מסכום הפיקדון שאמור להיות מוחזר לדייר או ליורשיו ועוד).

יש לזכור שהדיירים המגיעים לבית דיור מוגן רוכשים למעשה זכות להשתכן במקום ולא זכויות קניין בנכס עצמו. מדובר בהשקעה כספית לא מבוטלת ולעיתים נוצר מצב שבו על הקשיש למכור את ביתו

כדי לממן שהות של מספר שנים בבית דיור מוגן. לכן יש לחשוב היטב על כל החלופות לפני כניסה לבית דיור מוגן.

ברוב המקרים הדיירים מפקידים סכום חד פעמי גבוה של כסף כפיקדון שחלקו היחסי מוחזר לדייר עם עזיבתו או ליורשיו עם פטירתו.

גובה הפיקדון משתנה לפי גודל הדירה ומיקומה ויכול להגיע גם לסכום של בין 150,000 ל200,00 דולר לדירת שני חדרים.

אפשרויות תשלום אחרות הן תשלום דמי כניסה או שכר דירה חודשי. אפשרויות אלו מיועדות לדיירים שיש להם קושי לשלם סכום גדול בת אחת כדמי פיקדון.

אוהבים להיות בבית

מול האופציות של דיור מוגן ובית אבות קיימת האפשרות של הישארות בבית. בחירה זו נוגעת בעיקר לגמלאים שנחשבים עצמאיים או לכאלו שלא רוצים לעזוב את סביבתם הטבעית ומעדיפים להעסיק מטפל.

יש יתרונות רבים בבחירה בהישארות בבית על פני עזיבה למוסד כלשהו:

  • ההישארות היא במקום הישן והטוב, בסביבה המוכרת, אם זה עם השכנים המוכרים והמרחב החיצוני המוכר. קשישים שיש להם משפחות באזור או חברים טובים, יכולים ליהנות מתמיכתם ובכך גם להפיג תחושת בדידות שיכולה להופיע לעיתים. כמו כן, הקשיש שנשאר בבית הוא אדון לעצמו, כאשר האפשרויות לפעילויות תרבות הם לפי בחירה אישית. כשנשארים בבית יש צורך מתמיד בפעילות כמו הליכה לעירייה, לבנק, לסידורים- דבר שעושה, לפחות לחלק מהאנשים,  טוב גם לגוף וגם לנפש. קיים בנוסף, אפשר להישאר עם כל החפצים האישיים, בלי צורך להכריע מה לקחת ומה להשאיר מאחור.
  • כשההחלטה היא להישאר בבית, חשוב לקחת בחשבון שיש צורך לארגן אותו מחדש, שיהיה בטיחותי ונוח ככל האפשר עבור המבוגר. לכל אדם נדרשת התארגנות אחרת, תלוי במצבו הגופני. כדאי לשים דגש על כמה נושאים: יכולות הזכירה והלמידה בכל גיל מושפעות מהסביבות הפיזיות והחברתיות ונמצאת באינטראקציה מתמדת עמן. בעיקר בגיל המבוגר, סביבת זכירה נכונה עשויה לפצות על שינויים גיליים החלים בתפקוד הזיכרון, כמו התמעטות במשאבים אנרגטיים וירידה בתהליכים של עיבוד מידע.
  • תכנון הבית "כסביבת זכירה", משתמש בעקרונות קוגניטיביים שונים, כמו ארגון המרחב, ארגון המידע במרחב, יצירת רמזי שליפה, הבלטת המידע הרלבנטי והתקנת עזרים חיצוניים. באופן כללי סביבה מאורגנת היא סביבה שקל לנו יותר לזכור בה. הקפדה על סדר והחזרת חפצים למקומם הרגיל, יחסכו חיפושים מיותרים ועוגמת נפש. על ידי תכנון מקומות קבועים לחפצים כמו: מפתחות, משקפיים ותרופות. אלה הם חפצים שמשתמשים בהם באופן אוטומטי, ולכן קשה יותר להיזכר היכן הם הונחו.
  • אפשר לבנות "פינת זכירה" עבור דברים שעדיין לא הושלם בהם הטיפול. כמו מכתבים שצריך לענות עליהם או חשבונות שצריך לשלם.

פינה כזו מאפשרת שליטה על הזיכרון הפרוספקטיבי, שהוא זיכרון הפעולות שאמורים לבצע בעתיד. כדאי לדאוג למשטחי רשימות במקומות מרכזיים בבית, כמו פנקס ועפרון ליד הטלפון או לוח שעם שעליו נתן לנעוץ פתקי תזכורת. בנוסף, רצוי לתלות במקום בולט יומן חודשי כדי לציין מהן הפעולות הצפויות במשך החודש. דרך הרישום יש חזרה על המידע, ארגונו וקליטתו בכמה חושים.

בחלק מהמקרים לא מדובר בשינויים גדולים בבית, אלא בהתאמת ריהוט, בהתקנת אביזרים, בשינוי שטח עבודה, בהתקנת אמצעי בטיחות, דאגה לאמצעי תקשורת וקריאה לעזרה בעת מצוקה. הכל לפי מגבלות האדם ולמה שהוא זקוק. התייחסות אל הסביבה הפיזית- הכניסה, מדרגות ומעלית, דרכי גישה לפני הבית, חדר האמבטיה, שירותים, אפשרות לניידות לפי הצורך (כיסא גלגלים גדול, כיסא שירותים קטן, הליכון) חדר שינה, גודל הפתחים בדירה ואפשרויות התמרון. גם אזור מהטבח שמשמש מרכז פעילות יומית צריך להיות מסודר, נוח ובטוח לשימוש. מצב הדירה יקבע מה יהיו עלויות התאמתה לצרכים המשתנים. ישנן התאמות זולות יחסית כמו התקנת ידיות הישענות באמבטיה ובשירותים, לחצן מצוקה, ארחים נגד החלקה ורכישת גופי תאורה ייעודיים. שינויים כמו הרחבת פתחים, התקנת תריסים חשמליים והנמכת משטח העבודה במטבח יעלו יותר. תוכלו לקרוא על כל אלה בהרחה בכתבה "להרגיש בבית כמו בבית".

אחד הפתרונות להמשך השהות בבית לאחר ירידה בתפקוד הפיזי או המנטלי, הוא הכנסת מטפל לבית המטופל במהלך שעות היום או הלילה ולעיתים גם לכל שעות היממה. פתרון נוח למסגרת הטיפול של כל שעות היממה, בתקציב אפשרי וסביר, הוא מטפל שמגיע לישראל ממדינה זרה. הליך העסקה כזה דורש הכנה של כמה נושאים: קביעת הזכאות לקבלת היתר להעסיק עובדים זרים- ניתנת על ידי שירות התעסוקה (משרד העבודה והרווחה) ונקבעת לאחר מילוי טפסי בקשה מתאימים. הטפסים נבדקים בוועדת רופאים, והזכאות נקבעת על פי קריטריונים תפקודיים (הלבשה, התמצאות, ניידות, רחצה ושיתוף פעולה) ומנטליים. הרישיון שניתן מוגבל בזמן, לשנתיים, ויש להיערך ולחדשו.

בחירת המטפל נעשית בסיוע חברות שיש להן רישיון להעסקת כוח אדם והיתר להבאת עובדים זרים, הניתנים על ידי רשויות משרד העבודה והרווחה. החברות מאתרות עובדים טרם הגעתם לארץ ומלוות את המטופל ומשפחתו במהלך תקופת העסקה.

כדאי לערוך הסכם עבודה בין העובד למעסיק ובו להגדיר שכר, אמצעי תשלום ויום תשלום, גובה דמי כיס המשולמים ביום החופשי, שינויי שכר בהתאם לוותק או שינוי בתכני העבודה, הגדרת ימי החופשה וימי החוג, מערכת שעות העבודה והמנוחה בהתאמה לצורכי המטופל, הגישה לטלפון ותנאי השימוש בו, אירוח חברים ומשפחה בבית המטופל, עבודה נוספת ביום החופשי, תנאי עבודה בעת אשפוז המטופל ועוד.

הקשיש ומשפחתו אחראים לבריאותו של העובד במחיצתם, לכן חשוב לבטח את העובד בביטוח רפואי, באחת מחברות הביטוח, ולשלם עבורו דמי ביטוח לאומי, ומוקטנים, כביטוח תאונות עבודה.

קיימות גם חברות כוח האדם לטיפול סיעודי, שתפתחו בעקבות חוק הסיעוד של הביטוח הלאומי.

על פי החוק ניתנת גמלת סיעוד למבטוחים זכאים ולזקנים הנזקקים להשגחה בבית למען בטיחותם ובטיחות הסובבים אותם. החוק מדגיש תנאים לקביעת זכאות המבוטח בביטוח הלאומי לגמלת סיעוד:

  1. תושב ישראל שהגיע לגיל פרישה.
  2. מי שגר בקהילה ולא במוסד. מדובר במוסדות החייבים ברישוי של משרד הבריאות או של משרד הרווחה.
  3. מי שהכנסותיו אינן עולות על הסכום הקבוע בתקנות.
  4.  מי שאינו מקבל קצבה לשירותים מיוחדים מהמוסד לביטול לאומי ואינו מקבל גמלה לטיול אישי או להשגחה מאוצר המדינה.

חברות כוח האדם לטיפול סיעודי נותנות העדפה לשהות של הקשיש בביתו עד לשלב בו הוא מסכן את עצמו או הופך לנטל על המשפחה שאינה יכולה להתמודד עם הטיפול.

שירותי הסיעוד הביתי התמקצעו במהלך השנים בעקבות דרישות הביטוח הלאומי שחייבו פיתוח קורסי הדרכה ועבודה מעשית. במשק הישראלי קיימות חברות רבות עם מגוון שירותים כמו תיקוני בית קלים, ניקיון ועזרה בטיפול אישי. חברות הסיעוד מציעות גם שירותי סיוע נוספים בבית, שאינם רפואיים, כמו: כביסה, בישול, עזרה בקניות וסידורים, ליווי ועוד.

פוסטים אחרונים

דילוג לתוכן