החתירה הבלתי נלאית לעצמאות תפקודית היא ערך מרכזי בחברה, ולכן האיום הגדול בזקנה הוא תלות והיעדר עצמאות. איום זה מתקשר ברוב המקרים גם לקושי לתת אמון מלא בסביבה. מציאות זו מהווה אתגר גדול גם למטפלים בזקנים, אלה שבהם תלויים הזקנים ועליהם הם צריכים לסמוך. רובם הגדול של המטפלים, (אין זה משנה אם הוא עובד זר או בן משפחה) אם לא כולם, צעירים ממטופליהם, לעיתים בעשרות שנים, ושייכים לדור אחר ולתקופה אחרת. "צעירים" אלה מלווים את האוכלוסייה הזקנה בשלבים הקשים של מסע החיים. המפגש של המטפלים לסוגיהם – עובדים סוציאליים, רופאים, מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים, אחיות ומטפלים סעודיים ואחרים – עם אדם בא בימים יכול להיות מרתק, אך גם מורכב וקשה.
כל מפגש טיפולי בין מטפל צעיר לאדם הזקן הוא לפיכך אתגר כפול. מצד אחד, זהו אתגר לאדם המבוגר, המתמודד עם קשיי ההזדקנות וזקוק לטיפול רפואי, לתמיכה או לטיפול נפשי כלשהו שאינו מוכר ומובן למטופלים רבים כמו הטיפול הרפואי. מצד שני, זהו אתגר למטפל הצעיר, שצריך לנסות לסייע באמצעות כלים מקצועיים לאדם רב ניסיון וחוכמת חיים "לנווט" את נפשו בטלטלות החיים. מה כבר יכול אדם צעיר להציע לאדם בא בימים? מה הוא מבין או יודע על החיים? עד כמה ניתן לסמוך עליו? כך תוהה בליבו האדם הזקן. ויחד איתו גם המטפל הצעיר. התהיות הללו אינן מצטמצמות וק לתחום הטיפול הנפשי. כל מפגש טיפולי, סיעודי או שיקומי עם אדם ששייך לתקופה אחרת, לתרבות שונה, או שבא מרקע היסטורי שונה, הוא בבחינת אתגר לא פשוט. עם זאת, מפגש כזה גם מרחיב את ההבנה והידע שלנו לגבי השונות הרחבה הקיימת בחברה שבה אנו חיים. כמטפלים חשוב שננסה להבין מהי המשמעות של להיות אדם זקן ואלו השלכות יש לזיקנה על תחומי החיים השונים של האדם, מעבר לבעיה שהובילה לקשר הטיפולי.הקשיש יכול להיות בבית אבות או בקהילה ומכל מקום הוא נפגש איכשהוא עם מישהו המטפל ודואג לו.
אני מציע לקורא הנכבד לקרוא את המאמר המרתק שפירסמתי האתר שלי "יד לקשיש" בכותרת מיומנויות מקצועיות ורגשיות של מטפלים בקשישים.נא הקלק כאן