בית אבות ודיור מוגן או בבית? יתרונות וחסרונות המדריך המלא

המאמר המופיע בהמשך תחת הכותרת "שלוש חנות הן" דן בקשר העמוק והאנטימי שיש לאדם בינו לבין משפחתו,בינו לבין רכושו ובינו לבין הסביבה בה הוא גדל משך כל חייו. הקשר הוא כל כך עמוק ופעמים רבות בלתי נתפס על ידי זרים  הנמצאים מחוץ לקשר הזה ,אפילו המקורבים ביותר, עד כדי כך שאנו חייבים ומצווים לתת את הדעת על כך לפני שמתמודדים עם ניתוק או אבדן קשר כזה.

איבוד הקשרים הללו הינם בעצם האבדנים שאנו חווים במהלך חיינו . חוסר הרצון שלנו לא לחוות אבדנים אלה הוא כל כך חזק עד כדי כך שאנו יכולים ועלולים לגרום לנזקים לאהובים לנו ולעצמנו,וזאת מבלי משים ומתוך חוסר מודעות או מתוך כפיה פנימית אשר תתואר להלן בהרחבה.

לא אחת נתקלתי במסגרת עיסוקי כיועץ לגיל הזהב שאחד מבני הזוג לא היה מוכן להיפרד מבן זוגו אשר הפך להיות סיעודי ובהמשך לדימנטי, ולמרות שהמשפחה העסיקה מטפלת זרה במשרה מלאה, הרי שתהליך ההתדרדרות של בן הזוג היה בלתי נמנע ובסופו של דבר ולמרות אזהרותי, בן הזוג נפטר, ולעניות דעתי ניתן היה להצילו אם היה מטופל במסגרת מוסדית טובה ולא בבית.

המקרה הנ"ל מעיד כאלף מונים על הקשר הנפלא שהיה בין בני הזוג אשר טופח במשך מספר עשורי שנים, ובן הזוג השקיע את מלא משאביו, במיוחד הנפשיים, לטיפול בבן הזוג שכרע, אך לא נותרה לו מספיק אנרגיה טובה כדי לנקוט החלטה נכונה ולהעבירו למסגרת מתאימה והולמת,ובן הזוג נפטר ואילו בן הזוג השני גם הוא כבר איבד הרבה מהיכולות שלו ,הן הבריאותיות והן הנפשיות כתוצאה מהטיפול האינטנסיבי בבן הזוג.

בחירת בית אבות, דיור מוגן או בבית-יתרונות וחסרונות

להלן מקרה נוסף בו התקשרה אלי גברת אשר אמה הינה כבדת משקל, יותר מ-90 ק"ג,סובלת מדלקת פרקים כרונית וקשה, אלמנה וגרה בגפה ,אינה מסוגלת לעמוד ממצב של ישיבה לעמידה,לא מסוגלת להתהלך בהליכון אלא מספר צעדים בודד, והמשפחה סבורה שיש להמשיך להשאירה בבית עם עובד זר. הסברתי למשפחה כי מצבה הוא מצב סיעודי וכי עובד זר אינו מסוגל להתמודד עם הקשיים של הטיפול בה, היא צריכה טיפול פיזיותראפי,כמו ריפוי בעיסוק,חברה שתנעים לה את החיים הקשים שלה,נושאים אלו ניתנים בבית אבות סיעודי ולא בבית, שכן מטפל אחד אינו מסוגל להרים משא כזה,די שפעם אחת היא תחליק ותשבור את האגן ומצבה יורע מאד. היא עלולה לפתח פצעי לחץ בשל המשקל הכבד שלה ואי דאגה מתמדת וקבועה של המטפלים לשנות את תנוחתה מדי שעתיים. המשך הישארותה בבית מסכן את חייה.

בהקשר לכן יצויין המאמר בתלמוד הבבלי,מסכת קידושין,דף לא עמוד א/ב:" תני אבימי בריה דרבי אבהו: יש מאכיל את אביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחיים ומביאו לעולם הבא". רש"י במקום מסביר :"פסיוני"- עוף חשוב ושמן מין שליו שירד במדבר: ו"טורדו מן העולם" – שנענש עליו שמראה לו צרות עין על סעודתו: ו"יש מטחינו בריחים" – שהיא מלאכה קשה".

במילים אחרות יכול להיות מצב שהבן מעניק לאביו כל טוב שבעולם אולם עינו צרה בנתינה זו, ובזה הוא גורם לעצמו לרדת לגיהנם ויש מצב אחר שהבן מעביד את אביו בניגוד לרצונו או מכריחו לעשות דבר בניגוד לרצונו של אבא ,אולם לטובתו הוא מעבידו בעבודה קשה כמו טחינה בריחיים ובכך הבן זוכה לגן עדן.

הקשיש הדימנטי , אשר מוגדר תשוש נפש ברמה גבוהה, אשר איבד את יכולת ההתמצאות שלו במרחב, כלומר אינו מזהה את המקום בו הוא נמצא, הרי שבכך הוא איבד את הקשר עם הסביבה ויש לבדוק אז את האפשרות להעבירו למסגרת הולמת יותר לטובתו,שכן הסבל שיש לסביבתו החברתית כתוצאה מאובדן הקשר עם המרחב הוא גדול מאד וקשה ביותר להתמודד בבית עם תוצאות האבדן הזה. הוא הדין אם תשוש הנפש איבד את היכולת  לזהות את הסביבה החברתית או את היכולת הוורבאלית שלו ואשר ביטויה בחלק מהמקרים הינו אלימות פיזית שלא באשמתו.

בברכה, דוד דנחי "יד לקשיש"

בית אבות ,דיור מוגן-סוגי אבדנים

כידוע האדם המבוגר והקשיש חווה במהלך חייו פעמים רבות אובדנים מסוגים שונים. אבדנים אלה הם בעצם הקשרים השונים והמגוונים שיש לו עם משפחה,עבודה, סביבה,חברים ורכוש וכו'. תהליך ההזדקנות הנורמטיבי מלווה תמיד באובדנים , כלומר הפחתה ביכולות ובתפקודים.

בנוסף לכך תקופת ההזדקנות הופכת להיות ארוכה יותר מכל תקופה אחרת בחיים אפילו מתקופת הילדות. להוסיף כי תחושת הזמן אצל הקשישים היא עצומה ושונה מאד מהגיל הצעיר. בגיל הזקן יותר יש תהליך של קהות חושים, התדלדלות רגשות, יש ירידה בעוצמת הרגשות ותהליך זה הוא מנגנון של השרדות וכמובן הוא קשור לתהליך של ההזדקנות. רצף הזהות העצמית נקטע בתהליך הזקנה הגדולה וזו בעיה לא קטנה.

 להלן חלק מסוגי האבדנים

  1.        פרישה מעבודה הינה אובדן ויחד עם זאת אין הלימה בין גיל הפרישה לבין הגיל התפקודי. משמעות האובדן היא איבוד מקצוע, אובדן הכנסה כלכלית, תפיסה עצמית, סדר היום משתנה, אובדן של אורח חיים קבוע וכן אבדן של קבוצת ההשתיכות במקום העבודה. מצד אחד הפרישה מעבודה מקפלת בתוכה מספר אבדנים כפי שציינו לעיל, ומאידך היות שאנו נמצאים בגיל הצעיר של הזקנה יש לנו פוטנציאל פנימי להתמודד עם הפרישה כי יש רזרבות נפשיות ופיזיולוגיות. ככל שרמת התפקוד יורדת עולה רמת המצוקה. אובדן התפקוד נתפס כאובדן גדול מאד כי יש כאן פגיעה בדימוי העצמי ועולה כאן סוגית ערך הרציה החברתית כתוצאה מכך שלקשיש אין יותר מה לתת ואינו שותף יותר בעסקת החליפין של "תן וקח", כלומר הרציה החברתית עולה כתוצאה וכתגובה מקשיי תפקוד.
  2.        אבדן נוסף הוא איבוד חברים וקבוצת השתייכות. כלומר יש אובדן חברים כתוצאה ממות, ויש אובדן חברים כתוצאה ממעבר מגורים ואם נוסיף את קשיי הניידות, אם הופך הקשיש לתשוש גוף או לתשוש נפש או לסיעודי,כי אז האובדן הוא קשה ביותר. אובדן חברים משמעותו בדידות, הלבדיות מתפתחת לבדידות ויש תחושה פנימית של בדידות.
  3.     האוגדנים של ההורים שלנו הם גם האוגדנים שלנו. אבדן בן הזוג: האובדן הוא קשה ביותר. הזוגיות בזקנה מקבלת אפיון מיוחד,היות ששני בני הזוג נמצאים בתוך תהליך ההזדקנות ולכל אחד מבני הזוג יש ואבדנים משלו, לכן נוצרת עזרה הדדית ונוצר טשטוש זהויות והם הופכים לזהות אחת. כאשר מאבדים בן זוג חלים מספר ואבדנים בעת ובעונה אחת, דהיינו אובדן בן זוג, אובדן הזהות שלי, ופתאום אני עומד "חשוף בצריח" בפרונט של החזית. ואזי ההתמודדות עם המוות עולה חזק מאד וכל אחד ממתין בעצם לתורו.
    במילים אחרות ישנו תהליך בקו ישר:  ישנה אנרגיה נפשית אשר מתחזקת את מנגנוני ההגנה הזקוקים לאנרגיה זו ועד הזקנה מתקיים חוק שמור האנרגיה, בשלב הבא של הזקנה מתקיימת הפחתה של האנרגיה הנפשית וכתוצאה מכך מנגנוני ההגנה מתרופפים, וכתוצאה מכך יש קושי להשתמש במנגנוני ההתמודדות הקודמים, ואזי נכנסים למצוקה נפשית.
    לאורך כל החיים אנו עוברים ואבדנים, אולם בעצם ההתמודדות אנו מפתחים מנגנוני הגנה וכך מפתחים את הפוטנציאל שלנו. בשנים הראשונות של הזקנה זה עוזר לנו ואנו מגיעים עם דפוסי התמודדות סובייקטיבי. בזקנה המאוחרת יש קושי להשתמש במנגנונים הקודמים כי צריך אנרגיה נפשית לכך וזו אינה מספיקה.
    לפעמים העוצמה והאינטנסיביות של האוגדנים בזקנה הם כה גדולים כך שסוגי ההתמודדות הקודמים אינם מתאימים להתמודדות העכשווית ואז מתפתחת מצוקה נפשית.
    האובדן מעורר בנו חרדה. אם האובדן  נתפס כמוחלט ,אזי החרדה מפנה את מקומה לדיכאון שהוא ביטוי של ייאוש, ולא זו בלבד שאנו מרגישים בודדים ועצובים, אלא גם אחראים ("אני גרמתי לו להסתלק") וחסרי אונים ("אני לא יכול לעשות שום דבר כדי להחזיר אותה אלי"), ולא נאהבים ("אני פשוט לא ראויה לאהבה") וחסרי תקווה ("ולכן אני ארגיש ככה תמיד").
    החרדה גורמת סבל רב, הדיכאון גורם סבל רב ואז אולי בטוח יותר לא להתנסות באובדן. אם אין ביכולתנו למנוע מוות או גירושין, או למנוע מאמא לעזוב אותנו, אנו יכולים בהחלט לפתח איסטרטגיות שיגוננו עלינו מפני הסבל שבניתוק.למשל:
  4.      התנכרות רגשית היא אחד מאמצעי ההתגוננות הללו. לא נוכל לאבד מישהו שאנו אוהבים אותו, אם לא נאהב אותו. הילד הרוצה שאמו תבוא והיא לא באה במשך זמן ממושך, עלול ללמוד שמכאיב מדי לאהוב ולהזדקק לזולת, והוא עלול ביחסים שלו עם אנשים בעתיד, לדרוש ולהעניק רק מעט ולא להשקיע שום דבר, להתנכר, להיות אדיש כמו אבן, משום שאבן לא מרגישה וגם לא בוכה אף פעם.
  5.      אמצעי התגוננות נוסף יכול להתבטא בצורך כפייתי לטפל באנשים אחרים. במקום לסבול, אנו עוזרים לסובלים. באמצעות טוב הלב שלנו אנו משככים את תחושת חוסר האונים הישנה שלנו, ועם זאת מזדהים עם אלה שאנו מיטיבים כל כך לטפל בהם.
  6.      אמצעי התגוננות שלישי הוא עצמאות בטרם עת. אנו דורשים לעמוד ברשות עצמנו בשלב שבו עדיין אין אנו מסוגלים לעשות זאת, אנו לומדים מגיל צעיר שאסור לנו לסמוך על עזרת הזולת או על אהבתו של איש.

ועתה נפנה למאמר שלהלן אשר ימחיש לנו את האמור לעיל מנקודת מבט יהודית תורנית . המאמר "שלוש חנות הן" נכתב על ידי הרב מרדכי מילר זצ"ל.

בחירת מוסד סיעודי או דיור עצמאי- בראיה תורנית

שלוש חנות הן

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבר עברי שש שנים יעבר, ובשבעית יצא… ואם אמר יאמר… לא אצא חפשי… ועבדו לעלם" (שמות כ"א,א,ב,ה,ו)

התורה אינה רואה בעין יפה את שהיית העבד לאחר שעבד שש שנים ומתירה לו להמשיך בעבדותו על פי רצונו רק עד שנת היובל. "כי עבדי הם" (ייקרא כ"ה, א"ב) ולא עבדים לעבדים.

אולם, מבחינה מסוימת, התורה מתירה לכאורה להשפיל את העבד השפלה שאין דומה לה.

"אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו".

רש"י : אם אדוניו יתן לו אשה. מכאן שהרשות בידו רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים. על ישראלי רגיל נאסר להנשא לשפחה כנענית. (ר' דברים כ"ג, י"ח ורש"י). מדוע מתירה אותה התורה לעבד עברי?

לפני שנענה על שאלה זו, נפנה לניתוח מושג העבדות החל על עבד עברי. התורה דואגת לכך שהאדון לא יתייחס לעבדו העברי כאל עבד. "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד. כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבד עמך" (ויקרא כ"ה, ל"ט- מ').

הדגישה את המלה "עמך" מפרשת הגמרא (קדושין כ, א): עמך במאכל ועמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.

לדעתם של אחרים, מאמר הגמרא מסתמך על פסוק זה: "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי "טוב לו עמך" (דברים ט"ו, ט"ז). ההלכה מתחשבת כל כך ברגשותיו של העבד עד שהיא אוסרת על האדון לישון על מיטה :אם ברשותו רק מיטה אחת ,הוא חייב לתיתה לעבד והוא עצמו יישן על הרצפה, כדי שהאדון לא יחיה בתנאים טובים יותר מאשר העבד וכך יעבור על דין "עמך" שדורש  שוויון מלא (תוספות קדושין כ).

עבדד נמכר מפני אחת משתי סיבות. או שמכר את עצמו בעוניו או שנמכר על ידי בית דין ובכסף הוא משלם את גנבתו. הפסוקים ב"ויקרא" הנ"ל דנים בעבד שמכר את עצמו ולכן על פי מכילתא ורש"י (על שמות כ"א, ב') בפרשת משפטים, דנה התורה בעבד שנמכר בגנבתו שלא יכול היה להחזיר. על פי רוב הדעות בחז"ל (קדושין יד,ב) כפי שמובא ברמב"ם, הרשות לאדון להשיא לו שפחה כנענית ניתנת רק לגבי עבד שנמכר על ידי בית דין בגנבתו. ב"יד החזקה" הלכות עבדים פרק ג' נאמר: מי שמכרוהו בית דין יש לרבו ליתן לו שפחה כנענית… והמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית כשאר כל ישראל.

הרלב"ג כותב על הסיבה להבדל בין שני סוגי העבדים בענין זה:

והכריחה התורה העבדים הנמכרים בגנבתם לישא שפחה כנענית אם ירצה אדוניו, להרחיקו יותר מהגנבה כי יקשה להם להיות זרעו לא לו. לכאורה, דן הרלב"ג על פי הכלל "מדה כנגד מדה". מפני שהגנב לקח לעצמו דבר מה השייך לאחר, דבר משלו יילקח ממנו. אולם, פירוש דבריו עמוק הרבה יותר ונרחיבו מעט.

אמר ר' יוחנן: "שלושה חנות הן, חן המקום על יושביו, חן אשה על בעלה וחן מקח על לוקחו" (סוטה מז, א). גם אם לזרים נראים המקום, האשה או החפץ מכוערים או דוחים. באשר לחן המקום על יושביו, כדוגמא שמופיעה להלן לגבי  תלמיד שלא היה יכול להתרכז בלימודיו כשהיה רחוק מהבית, למרות שעיר מולדתו היתה מוכת יתושים.

            "תורת הנפש" מצטט שיחה בין ר' יוסי ואחד מתלמידיו (בראשית רבה ל"ד כ"א): אחד מתלמידיו של ר' יוסי התקשה להבין את משנת רבו. כאשר ר' יוסי שאלו מדוע הוא מתקשה בלימודיו, ענה התלמיד שהוא רחוק מעירו, גובת שמאי, ולכן קשה לו ללמוד. ר' יוסי שאל מה היה האקלים באותו מקום, והתלמיד ענה שהאקלים כל כך קשה שם שכאשר נולד תינוק מורחים את ראשו במשחה כדי שלא יאכלוהו היתושים. ובכל זאת היה בוחר באותו מקום והיה לו קשה להתרכז במקום אחר.

אמר ר' יוסי: "ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו". תלמיד זה לא יכול היה להתגבר על געגועיו למקום שבו גדל, מקום בו אמללו היתושים את חיי התושבים.

קטע מהגמרא על הנביא הושע יאיר את עינינו באשר לרכוש היקר ביותר של האדם, אשתו וילדיו:

אמר לו הקב"ה להושע: בניך חטאו, והיה לו לומר בניך הם בני חנוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו: "רבונו של עולם כל העולם כולו שלך העבירם באומה אחרת". אמר הקב"ה:  "מה אעשה לזקן זה, אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד בנים זנונים אחר כך אומר לו שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל… לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת אמר לו הקב"ה להושע: "לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה ואף אתה בדול עצמך ממנה". אמר לו: "רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה" (פסחים פז).

האם לא היה הקב"ה יכול להסתפק בהסבר הדברים להושע? הושע היה צריך להשיג ולחוש ש"קודשא בריך הוא וישראל חד" ולא היתה דרך אחרת להמחיש לו זאת. רק על ירי התנסות מעשית בקשר של קירבה יכול היה הושע להעריך "כי עם קדוש אתה לד' אלוקיך, בך בחר ד' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה… לא מרובכם מכל העמים חשק ד' בכם ויבחר בכם… כי מאהבת ד' אתכם" (דברים ז', ו'-ח').

נשוב עתה אל נושא הגנב שנמכר לעבדות וניתנה לו שפחה כנענית כדי שיוליד ממנה בנים שיהיו רכוש אדוניו. על פי מאמרו של ר' יוחנן שלוש חנות הן. ישנם שלושה דברים שהאדם נמשך אליהם במשיכה שאינה נחלת הזר. ר' צדוק הכהן מסביר שביסוד הדברים מונח הקשר הרוחני שקיים בין איש ואשתו, איש ומקום מגוריו ואיש ורכושו.

כל אדם קשור לחפציו בקשר שזר לא יביננו. זו משמעות המושג "חן". חן האשה על בעלה, חן המקום על יושביו. ומכיון שאדם זולת הבעלים אינו מסוגל להבין את קשר הקרבה הנעלם הזה, לא היתה דרך לשכנע את הנביא הושע בקיום הקשר הפנימי שביחסי אב ובנו או כלפי האשה שילדה את ילדיו, מלבד להכריחו לקחת חלק בעצמו בנסיון כזה.

עתה נוכל להבין מדוע צריך העבד העברי שנמכר בגנבתו להוליד ילדים מהשפחה ולעזבם אחר כך כשהוא משתחרר. "וכופהו על זה כדי שיוליד ממנה עבדים" (רמב"ם). הקשר אל השפחה וילדיה דומה לקשר הקרבה שד' כפה על הושע. עתה יבין העבד את הקשר הבלתי נתפס שבין אדם ומה ששייך לו – חן המקח על לוקחו. הגנב שגנב מפני עוניו עלול להצדיק את מעשהו ולטעון שבעליו של הממון עשיר יותר ממנו ואין הפסד הכסף ניכר אצלו כלל. כמובן שהתורה פוסלת חישוב זה מכל וכל – דין פרוטה כדין מאה. ועוד עלינו לזכור שגנב זה טועה טעות יסודית. הוא מתעלם מ"חן המקח על לוקחו". אין אדם שיכול להעריך את כאב הזולת באבדן רכושו. בעיניו של אדם זר אין הפרידה קשה כל כך משפחה כנענית שילדה ילדים עבדים. אך העבד העברי לבדו, שנגזר עליו להפרד מהם יודע את המרירות והכאב של פרידה כזו. נסיון זה ילמד אותו לא לשפוט את ערך רכושו של הזולת לבעליו על פי עושר הבעלים או על פי ערך החפצים בשוק. חן המקח על לוקחו .מאמרו של ר' יוסי בפרקי אבות (ב' י"ב) ר' יוסי אומר: "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך". מקבל עתה משמעות נוספת.

<הקודם      הבא>

סיכום שיקולים בבחירת בית אבות או דיור מוגן

  1. המאמר לעיל תיאר בפנינו את הקשר העמוק והאנטימי שיש לאדם, ובמיוחד לקשיש, עם סביבתו החברתית והתפקודית אינסטרומנטלית. אנו חייבים להכיר את הקשר הזה ולדעת שיש לקשר הזה יתרונות וחסרונות. אנו צריכים להבחין ולדעת מתי הקשר הטוב הזה הופך לקשר מזיק ולהעדיף לאבד אותו כשיש צורך בכך.
  2. חייבים להיוועץ עם יועץ מקצועי אשר יוכל לתאר את היתרונות בהמשך קיום הקשר הזה או  באובדנו ,שכן אנו יכולים להיות בהחלט מאד סובייקטיביים ולא לראות נכוחה את הנזק שאנו עלולים לגרום לאהוב שלנו. כלומר אותו קשר טוב יכול להפוך לרועץ לנו בבוא הימים.
  3. היה מי שטבע את הסלוגן "הכי טוב בבית". ובהזדמנות זו אני רוצה לציין כי סלוגן זה מטעה מאד ואין זה נכון ש"הכי טוב בבית" ,ראה תיאור המקרה שתואר לעיל במבוא למאמר זה. בהחלט ישנם מקרים שסלוגן זה מתאים וטוב אולם לא באופן גורף וכוללני.

על הכותב

דנחי דוד- יועץ גרונטולוגי מקצועי לגיל הזהב

במשך 20 השנים האחרונות, דנחי דוד, מלווה, מייעץ ומנחה קשישים ובני משפחותיהם בנקודה הקריטית ביותר בחייהם. דוד מומחה באיתור בתי אבות או דיור מוגן בהתאמה מדוייקת ואישית לקשיש ולמשפחתו להמשך קריאה…