סקירה מקיפה של החברה שיש לקשישים המוגבלים בתפקוד והתמיכה שהם מקבלים ממנה בבית או בבית אבות

ורדה גרין וגייל אוסלנדר, "בית בלב" מקבוצת מכבי שירותי בריאות,  ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש ברוואלד, האוניברסיטה העברית בירושלים

המאמר מביא ממצאים ממחקר בקרב קשישים המוגבלים בתפקוד, אשר בדק את מאפייני הרשת החברתית של הקשישים ואת מאפייני התמיכה המוענקת על-ידי חבריה. במחקר, שבדק 211 קשישים בני 65 עד 85, נמצא כי הקשישים שמרו על רשת חברתית ממוצעת של כשבעה אנשים, רובם בני-זוג וילדים והשאר קרובי משפחה וחברים. בבדיקת משתנים סוציו-דמוגרפיים נמצא כי לגיל, למין ולמצב משפחתי יש קשר לגודל הרשת ולהיקף התמיכה. נשים (אלמנות), קשישים ללא בני-זוג שחיים לבד, והמבוגרים בקרב הקשישים הם בעלי רשת חברתית קטנה שאינה תומכת, וכל הידרדרות במצבם הבריאותי והתפקודי עלולה לגרום להוצאתם למסגרת מוסדית. הרשת המשפחתית, גם כשהיא קטנה, היא זו שמעניקה את מרבית התמיכה. ככל שהקשיש היה תלוי יותר בזולת בתפקודו היומיומי בשל מוגבלות פיזית, כך בני-המשפחה התגייסו יותר לעזרתו, העניקו לו טיפול אישי ותמיכה רגשית וסיפקו לו ייעוץ ומידע. ניתן לומר שבני-המשפחה לא זו בלבד שאינם נוטשים את הוריהם הזקנים, אלא אף מתגייסים לטפל בהם ומעניקים להם עזרה מסוגים שונים. יחד עם זאת, התמיכה הרגשית שהוענקה לקשישים היתה הנמוכה ביותר בהשוואה לסוגי תמיכה אחרים (כגון תמיכה אינסטרומנטלית), כנראה בשל מערכת היחסים המתוחה והעומס הרגשי הרב שבו נתונים בני-משפחה המטפלים בהוריהם לאורך זמן.

לצד המערכת המשפחתית נמצאת המערכת הפורמלית. לקשישים המוגבלים ביותר יש מטפלים אנשי מקצוע המעניקים תמיכה מקצועית ורגשית גם יחד.

לממצאים יש השלכות יישומיות בהיערכות המוסדית, הקהילתית והחברתית לאיתור קשישים בסיכון, להוצאה למוסד ולמתן סיוע ותמיכה לבני המשפחה.

מבוא

הקשישים בישראל הם קבוצת אוכלוסייה הגדלה כקצב מהיר. במיוחד גדל אחוז הקשישים המוגבלים, הזקוקים לעזרה באחת הפעולות היומיומיות לפחות. בסוף 2005 16.5% מבני 65 ומעלה היו מוגבלים בתפקוד: 12% כקרב הגברים ו19.8%- בקרב הנשים (ברודסקי, שנור ובאר [להלן: ברודסקי ועמיתיה, 2004א']). אחוז המוגבלים עולה בצורה חדה עם העלייה בגיל: 40% בקרב בני 80 ומעלה לעומת 6.5% בקרב בני 74-65. רוב הזקנים המוגבלים מתגוררים בביתם בקהילה (76%) ומדווחים על בעיות בריאות מורכבות בנוסף למוגבלות התפקודית. במצב זה נאלצים הזקנים להיעזר בבני-משפחה, בחברים או במטפלים פורמליים כדי לספק צרכים קיומיים בסיסיים. לפיכך חשוב מאוד להכיר את הרשתות החברתיות של הזקנים ולדון בהן. מאמר זה יציג ממצאי מחקר שנערך בקרב קשישים מוגבלים ובדק את מאפייני הרשת החברתית שלהם ואת סוגי התמיכה המוענקת להם על-ידי חברי הרשת.

 סקירת ספרות – רשתות חברתיות של זקנים

הרשתות החברתיות של קשישים חולים ומוגבלים (תשושי גוף,סיעודיים,תשושי נפש) קטנות בדרך-כלל מאלו של קשישים בריאים, והן מורכבות בעיקר מבני הזוג והילדים. הללו משמשים המטפלים העיקריים של הקשישים ומתווכים בין הקשיש לאנשי מקצוע במוסדות ובארגונים בקהילה. ברוב המחקרים נמצא כי בני-המשפחה אינם נוטשים את הקשיש החולה, אלא מעניקים לו תמיכה וסיוע (ברודסקי ועמיתיה ב'), חברים או שכנים מעניקים לקשישים בעיקר תמיכה רגשית התורמת למורל ולשביעות הרצון מהחיים.

מחקרים בארץ מצאו כי קשישים מבוגרים יותר, חסרי בן-זוג ובעלי מוגבלות בריאותית הם בעלי רשת קטנה יותר ותומכת פחות. גודל הרשת החברתית נע מאדם אחד עד עשרים איש, כשהממוצע הוא רשת של חמישה עד שבעה אנשים, רובם בני-משפחה. במחקר השוואתי רחב היקף שבדק רשתות חברתיות של קשישים בתשע מדינות אירופאיות, בארצות-הברית ובישראל (1996 ליטוין ), נמצא כי בבריטניה הנתונים ביחס לגודל הרשת דומים לאלה שנמצאו בארץ : כשבעה אנשים בממוצע ברשת. בהולנד ובפינלנד הרשתות גדולות במעט יותר (7-12) ובצרפת ובספרד עוד יותר (22-18). רשתות קטנות ובעלות משאבים מעטים היו אופייניות לקשישים חולים, מוגבלים, בודדים ומבוגרים יותר (סיעודי,סיעודי מורכב,תשוש גוף או תשוש נפש). עם העלייה בגיל הקשיש והירידה בבריאות, הרשת נעשית קטנה יותר והנכבה מצטמצם לבני המשפחה.

רשת חברתית הוגדרה "מערך ספציפי של קשרים חברתיים בתוך קבוצת אנשים מוגדרת, כאשר המאפיין של מערכת הקשרים הוא השפעתם על התנהגות האנשים הקשורים בה". רשתות לא-פורמאליות הן קבוצות ראשוניות של הפרט, שאיתן הוא מקיים יחסי גומלין וקרבה לאורך חייו. חברי הרשת הלא-פורמאלית הם ספקי התמיכה העיקריים של הפרט. התמיכה ניתנת ללא תשלום ובתוקף היחסים הבין-אישיים. ניתן להבחין בין מעגל הרשת הראשונית, שכולל את האנשים המשמעותיים ביותר לקשיש, בדרך כלל בני-המשפחה, לבין הרשת המורחבת, שהיא המעגל החיצוני הגדול יותר של קרובים רחוקים, חברים ושכנים.

רשתות פורמאליות הן קבוצות אנשים בעלי מקצוע הנותנים סיוע או תמיכה בתחום מומחיותם תמורת תשלום. העזרה ניתנת מתוקף התפקיד שהוגדר להם . במחקר זה הרשת הפורמאלית כוללת את אנשי המקצוע הבאים : רופא, אחות, עובדת סוציאלית ומטפלת הבית.

את תכונות הרשת החברתית ניתן לחלק לשתי קטגוריות עיקריות: מבנית ואינטראקטיבית. המרכיבים המבניים כוללים את גודל הרשת והרכבה, ואילו המרכיבים האינטראקטיביים כוללים את מידת החשיבות של האנשים ברשת, תדירות היחסים, משך ההיכרות ומאפייני התמיכה .

תמיכה חברתית בזקנים

תמיכה חברתית הוגדרה בהגדרות שונות והוערכה על-ידי כלי מדידה שונים. הגדרה מקובלת גורסת שהתמיכה החברתית היא המשאבים המסופקים לארם על-ידי אחרים, או "תמיכה היא סיפוק הצרכים של הפרט באמצעות משאבים חברתיים שלהם הוא זקוק" (אוסלנדר, 1988, עמ' 252) יש חשיבות להתאמה בין צורכי הפרט, המשתנים בהתאם למצבי חיים, לבין מה שהרשת החברתית נותנת לו.

במחקר זה נבחנו שלושת סוגי התמיכה המקובלים: תמיכה רגשית, תמיכה אינסטרומנטלית ותמיכה על-ידי מתן מידע וייעוץ. תמיכה רגשית הוגדרה "מידע שיש לאדם, ושגורם לו להאמין שהוא חשוב ואהוב, בעל ערך ומוערך, ושהוא שייך לרשת חברתית בעלת מחויבות הדדית", תמיכה זו כוללת אמפתיה, אהבה, שייכות וביטחון שיש לפרט בכך שפנייתו לעזרה תיענה בחיוב. בקרב קשישים בארץ נמצא כי זו התמיכה השכיחה והחשובה ביותר (אוסלנדר, חקלאי רוסט וליטווין, 1991 ; 1991) . העזרה האינסטרומנטלית מתבטאת בסיוע בחומרים, בכסף ובביצוע מטלות כמו קניות, בישול וניקיון וכן במתן עזרה פיזית בתפקוד האישי. תמיכה מסוג זה שכיחה בקרב קשישים מוגבלים ומאפשרת להם להמשיך לחיות בבית (ניר, 1997). תמיכה באמצעות מתן מידע וייעוץ היא אספקת נתונים שחשובים לאדם, כגון נתונים לגבי בריאותו או לצורך מיצוי זכויותיו, ומשוב או הבעת דעה כדי להקל על קבלת החלטות.

יש לציין שמדובר בתמיכה כפי שהיא נתפסת על-ידי הפרט, דהיינו תחושתו של הפרט שהצורך שלו בתמיכה בא על סיפוקו. הדגש אם כן הוא על תפיסה סובייקטיבית  של התמיכה הניתנת דרך קשרים חברתיים, ולכן תמיכה זו מוגדרת בתור "המידה שבה צרכיו החברתיים של האדם באים על סיפוקם באמצעות אינטראקציה עם הזולת".

ל-95%  מהקשישים בארץ יש קשר תומך קבוע, לפחות פעם בשבוע, כאשר ספקי התמיכה העיקריים הם בני הזוג והילדים. בעת מחלה של אחד מבני הזוג, השני הוא זה שמטפל בו (ברודסקי ועמיתיה, 2004ב). הטיפול הוא גם בזמן שהייתו של הקשיש בבית החולים וגם לאחר חזרתו הביתה, כאשר הוא נשאר מוגבל ותלוי בזולת.

למרבית הגברים יש נשים שמטפלות בהם, ואילו נשים אלמנות מקבלות עזרה מילדיהן. 50% מכלל העזרה לקשישים ניתנים על-ידי המשפחה הקרובה, וכשמדובר בקשישים חולים ומרותקים למיטתם, האחוזים גדלים ל-80%). סוגי תמיכה הניתנת על-ידי המשפחה ברשת החברתית מאשר לבעלי השכלה נמוכה, והם גם נוטים לראות את הרשת שלהם כתומכת יותר.

המוצא. 61% מהקשישים הם אשכנזים (ילידי אירופה ואמריקה), 28% הם מזרחים (ילידי אסיה ואפריקה) ו-11%  ילידי הארץ (ברודסקי ורזניצקי, 2005). רשתות חברתיות של קשישים ממוצא מזרחי נוטות להיות גדולות יותר, עם מספר גדול יותר של ילדים ומשפחה מורחבת. לילידי אירופה האשכנזים פחות בני-משפחה ויותר חברים.

לסיכום, לקשישים חולים ובעלי מוגבלות תפקודית  (תשושי גוף,סיעודיים,תשושי נפש), הן בארץ והן בעולם, יש רשת חברתית קטנה מזו של קשישים בריאים. הרשת שלהם מורכבת בעיקר מבני-משפחה המעניקים תמיכה רגשית, תמיכה אינסטרומנטלית ותמיכה על-ידי מתן מידע. גודל הרשת והיקף התמיכה המוענקת מושפעים ממשתנים של גיל הקשיש, מצבו הבריאותי והתפקודי, מצבו המשפחתי, מגדר, השכלה ומוצא.

המחקר רשתות חברתיות של זקנים

מטרת המחקר

מטרת המחקר היתה למפות את הרשתות החברתיות של קשישים מוגבלים בתפקוד החיים בקהילה, בארץ. מוגבלות תפקודית בגיל הזיקנה היא תופעה שכיחה ההולכת ומתרחבת לנוכח הגידול במספר הקשישים, כתוצאה מטכנולוגיות מאריכות חיים ועלייה בתוחלת החיים, במצבים של תלות בזולת לצורך תפקוד יומיומי, חשיבותה של הרשת החברתית מקבלת משנה תוקף. חקירת הנושא תסייע בזיהוי התופעה של קשישים בודדים ללא רשת תומכת, הנמצאים בסיכון בריאותי ובסכנת מיסוד. הממצאים יוכלו לסייע בהסקת מסקנות יישומיות לצורך היערכות שירותי הרווחה והבריאות בקהילה.

 השערות המחקר

קשישים צעירים, גברים, נשואים, בעלי השכלה והכנסה טובה יהיו בעלי רשת גדולה יותר ותמיכה רבה יותר.

יימצא קשר בין גודל הרשת החברתית לבין מידת התמיכה : רשת גדולה יותר תהיה קשורה לתמיכה רבה יותר.

הקשישים המוגבלים ביותר מבחינה תפקודית יהיו בעלי רשת קטנה ותמיכה מועטה.

שיטת המחקר

אוכלוסיית המחקר והמדגם: אוכלוסיית המחקר כללה 540 זקנים (נשים בנות 85-60 וגברים בני 85-65) יהודים, מבוטחי "מכבי שירותי בריאות" המתגוררים בקהילה באזור תל-אביב ומרכז הארץ. במחקר נכללו רק קשישים דוברי עברית או רוסית, צלולים, המסוגלים לקיים את הריאיון ללא עזרה.

הזקנים סבלו ממוגבלות תפקודית ברמות שונות. המוגבלות התפקודית נקבעה לפי הסולם התפקודי של כץ , שהוא הכלי עליו מבסס המוסד לביטוח לאומי את הזכאות לגמלת סיעוד (בן-צבי, 1993) ושבו משתמשות קופות החולים. מתוך האוכלוסייה נדגמו 211 זקנים בחלוקה לארבע רמות תפקוד: מוגבלות קלה (2-1.5 נקודות ב- ADL), מוגבלות בינונית (3.5-2.5 נקודות ב- ADL) מוגבלות קשה (5.5-4.0 נקודות ב- ADL.), מוגבלות קשה מאד (7.5-6.0 נקודות ב- ADL).בדומה לחלוקה של תשושי גוף,סיעודיים,סיעודי מורכב,תשושי נפש.

כלי  המחקר

  1.        התיק הרפואי של הקשיש, ממנו נלקח מידע על משתני רקע: גיל, מגדר, מצב משפחתי, השכלה והכנסה, מוצא ושנת עלייה.
  2.        שאלון מובנה שכלל שאלות לגבי האנשים שעימהם הקשיש מקיים קשר משמעותי, סוג הקירבה לקשיש, תדירות הקשר, ומי מחברי הרשת מעניק תמיכה חברתית. הקשישים נשאלו שמונה שאלות שחולקו לארבעה סוגים: תמיכה אינסטרומנטלית (סיוע בתפקוד, קניות ותחזוקת הבית) מתוכה הפרדנו את הסעיפים תמיכה חומרית (חפצים/כסף), תמיכה רגשית (במצבי עצב, דאגה), ותמיכה במידע וייעוץ. השאלון הועבר בריאיון אישי על-ידי מראיינת שהגיעה לבית הקשיש. מיפוי הרשת החברתית והתמיכה החברתית נעשה לפי הכלי של קוקרן ואחרים.
  3. הערכה תפקודית ( ADL), שבוצעה על-ידי אחות.

יותר מ-50%  מהקשישים היו ברמת מוגבלות גבוהה.

המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של הזקנים שהשתתפו במחקר דומים למדי לנתונים הארציים : 69% נשים (57% בכל הארץ), 86% מהגברים נשואים (78% בארץ) לעומת 36% מהנשים, ולגברים השכלה גבוהה יותר מאשר לנשים (כאן 24% מהגברים בעלי השכלה גבוהה לעומת 19% בארץ).

הרשת החברתית חולקה לשתי קבוצות: רשת לא פורמאלית ורשת פורמאלית. הרשת הלא פורמאלית כללה: רשת משפחתית (בני-זוג, ילדים ובני זוגם, אחים), קרובי משפחה (גיסים, דודנים, אחיינים ונכדים), רשת החברים ורשת השכנים. מהממצאים עולה שלקשישים רשתות בגודל ממוצע בינוני-גבוה, כעשרה אנשים בממוצע ברשת. מתוכם בממוצע שבעה אנשים לא-פורמליים. טווח גודל הרשת החברתית נע בין 20-2 אנשים.

ממוצע הרשת המשפחתית היה 3.57 אנשים, גבוה יותר מהממוצע של קרובי משפחה (1.84) ושל חברים (1.12). לאחר מיפוי הרשת החברתית ציין כל קשיש את האנשים המשמעותיים לו ביותר, וכך התקבלה הרשת הראשונית של הקשיש. גודלה הממוצע של רשת זו היה דומה לרשת המשפחתית: 3.5, כלומר בין 3 ל-4  אנשים. גם ההרכב היה דומה: 52% הילדים, 12% בני הזוג, 15% קרובי משפחה, 5% חברים ו-5% מטפלים פורמליים.

ממצאים-הקשרים החברתיים של זקנים

הקשישים דיווחו על קשרים תכופים וקבועים על בסיס יומי עד שבועי עם כ-50% מהאנשים ברשת הראשונית. הקשישים ציינו שיש להם קשר של מספר פעמים בחודש עם כ-33%  מהאנשים ברשת. רק עם 6% מהאנשים ציינו הקשישים קשר של מספר פעמים בשנה. יותר ממחצית אנשי הרשת הראשונית גרים קרוב לקשישים: 12.6% מתגוררים איתם, 21.2% גרים באותו רחוב, באותה שכונה או באותו אזור מגורים, ו-22.8%  נוספים מתגוררים באותה העיר. 40% נוספים מתגוררים בעיר אחרת. לשאלה מדוע ציינו את אנשי הרשת הראשונית כחשובים ביותר, ענו 78% מהקשישים כי הסיבה היא היותם בני-משפחה.

לאחר שהתקבל המידע אודות הרשת החברתית, נשאלו הקשישים מי מבין האנשים ברשת נותן להם תמיכה. הקשישים נשאלו שמונה שאלות בחלוקה לארבעה סוגים : תמיכה אינסטרומנטלית (סיוע בתפקוד, קניות ותחזוקת הבית), שמתוכה הפרדנו את התמיכה החומרית (חפצים/כסף); תמיכה רגשית (במצבי עצב ודאגה); ותמיכה באמצעות מתן מידע וייעוץ. באופן זה כל קשיש היה יכול לקבל מספר מרבי של שמונה תמיכות מכל אדם ברשת. אם בממוצע היו לכל קשיש כשבעה אנשים ברשת החברתית שלו, במידה שכולם היו נותנים את כל סוגי התמיכה, התמיכה הממוצעת המרבית היתה 56 תמיכות. בפועל מספר התמיכות הממוצע היה קטן במידה ניכרת. הפרט המעניין הוא החלוקה לסוגי התמיכה.

התמיכה הרבה ביותר שמקבלים הקשישים היא תמיכה אינסטרומנטלית, ואחריה תמיכה באמצעות מתן מידע. תמיכה רגשית נמצאת רק במקום השלישי. בתמיכה חומרית הקשישים נעזרים במידה הפחותה ביותר, ו-30.8%  דיווחו  שכלל אינם מקבלים תמיכה מסוג זה.

נבדקו הבדלים בגודל הרשת החברתית בין קבוצות קשישים הנבדלות זו מזו מבחינה סוציו דמוגראפית,אך לא נמצאו הבדלים מובהקים בגודל הרשת החברתית ובהיקף התמיכה בין קשישים בעלי השכלה שונה,הכנסה שונה,וותק שונה בארץ.כמו כן נמצא כי לקשישים המזרחיים יש רשת משפחתית גדולה יותר מאשר לקשישים המערביים. עוד מצאנו כי לגברים יש רשת משפחתית גדולה יותר מאשר לנשים, וגם רשת פורמלית גדולה יותר של מטפלים. כך גם לקשישים הצעירים יותר.

במחקר נבדקו סטטיסטית הקשרים בין המצב המשפחתי לגודל הרשת וכן להיקף התמיכה. כפי שניתן לראות הקשישים הנשואים נהנים מרשת גדולה יותר ומתמיכה רבה יותר.

חושבו גם המתאמים בין מספר הילדים שיש לקשישים לבין גודל הרשת וסוגי התמיכה. כצפוי, ככל שלקשיש יש יותר ילדים, כך הרשת החברתית גדולה יותר, וככל שמספר הילדים גדול יותר, כך גדלה כמות התמיכה.

לסיכום המשתנים הסוציו-דמוגרפיים, ניתן לומר כי הקשישים הנשואים נהנים מרשת חברתית גדולה יותר לעומת הלא-נשואים. קשישים מזרחיים, גברים, קשישים צעירים וקשישים נשואים הם בעלי רשת משפחתית גדולה יותר. מהיקף התמיכה הגדול ביותר נהנים קשישים מזרחיים, קשישים-צעירים, נשואים וקשישים שהם הורים לילדים רבים.

לבדיקת השערת המחקר השנייה בדבר קשר חיובי בין גודל הרשת החברתית להיקף התמיכה נבדקו המתאמים ביניהם. מהנתונים עולה כי קיימים קשרים חזקים בין גודל הרשת החברתית לבין היקף התמיכה. עם זאת, הרשת המשפחתית, שהיא קטנה בגודלה מהגודל הממוצע של הרשת הלא-פורמלית ומהרשת הכוללת, היא בעלת המתאם החיובי החזק ביותר עם כל סוגי התמיכה. המשפחה לפיכך ממלאת תפקיד מרכזי במתן התמיכה: ככל שיש יותר בני משפחה ברשת, הקשיש מקבל תמיכה רבה יותר מכל הסוגים.

השערת המחקר השלישית עסקה בקשר בין המצב התפקודי לבין גודל הרשת והיקף התמיכה. שיערנו כי לקשישים המוגבלים ביותר תהיה רשת קטנה ותמיכה מועטה. הנתונים מראים שלא כך הדבר: גודל הרשת החברתית הכוללת היה דומה בכל קבוצות התפקוד, אלא שלקבוצה המוגבלת ביותר היה בממוצע המספר הגבוה ביותר של מטפלים פורמליים : רופא, אחות, מטפלת בית, עובד סוציאלי. הקשישים המוגבלים ביותר קיבלו גם את התמיכה הרבה ביותר. ממצאים אלה חשובים ביותר, שכן הם מעידים על כך שככל שהקשיש היה תלוי יותר בזולת בגלל מוגבלות תפקודית, כך התגייסו יותר לעזרתו בני המשפחה, החברים והמטפלים הפורמליים כדי לסייע לו בתפקוד היומיומי וכדי לספק לו את כל צרכיו.

סיכום ודיון – חברויות בגיל הזהב

הקשישים שהשתתפו כמחקר דיווחו על רשת חברתית הדומה בגודלה לרשתות חברתיות של קשישים בארץ, למרות היותם חולים ובעלי מוגבלות תפקודית (.תשושי גוף,סיעודיים,סיעודי מורכב,תשושי נפש). ממצא זה הוא בעל חשיבות, היות שממצאים רבים מורים על ירידה בגודל הרשת החברתית עם העלייה בגיל ועם הירידה בבריאות. מבחינת הרכב הרשת, מצאנו בעיקר בני-משפחה ברשת החברתית של הקשישים, בעיקר ברשת הראשונית. בני הזוג והבנים מקבלים עליהם את עול הטיפול בקשישים המוגבלים ועושים זאת באינטנסיביות ולאורך זמן. הקשר החזק בין גודל הרשת המשפחתית להיקף התמיכה מבטא זאת. צורכי הזקן וקרבת המגורים (יותר ממחציתם גרו באותו רחוב, באותה שכונה או באותה עיר) תורמים לנטילת האחריות על הטיפול בהורה הזקן. מצאנו רק חבר אחד בממוצע כרשת החברתית של הקשישים. קשרים עם חברים מפחיתים מתחושות בדידות וחוסר ערך ותורמים למורל גבוה ולשביעות רצת מהחיים. לאור זאת חשוב לעודד קשרים עם שירותי רווחה ופנאי בקהילה, לגייס מתנדבים לביתו של הקשיש המוגבל ולחפש מסגרות לפעילות חברתית ותרבותית.

השערת המחקר הראשונה לגבי הקשר בין גודל הרשת לבין מאפיינים סוציו-דמוגרפיים אוששה חלקית: הגברים, ש-86%  מהם היו נשואים, היו בעלי רשת משפחתית ורשת פורמלית גדולה יותר מאלו של הנשים, אך לא היו הבדלים בגודל הרשת הכוללת והרשת הלא-פורמלית ובהיקף התמיכה. אפשר להסיק מכך שהנשים, שהיו בחלקן הגדול אלמנות, לא איבדו את המעגל החברתי הרחב יותר, ולאחר שהתאלמנו השלימו את החסר של בן הזוג בחברים וקרובים שסביר כי העניקו להן תמיכה חברתית. לקשישים הצעירים יותר והנשואים היתה רשת לא-פורמלית גדולה יותר ורשת משפחתית גדולה יותר והם גם נהנו גם מהיקף תמיכה גדול יותר. כך גם הקשישים ממוצא מזרחי.

לסיכום מאפייני הרשת החברתית ניתן לומר שלקשישים נשואים, לגברים, לצעירים ולמזרחיים היתה רשת משפחתית גדולה יותר והיא שהעניקה את מרבית התמיכה. נשים, קשישים ללא בני-זוג שגרים לבד, והמבוגרים בקרב הקשישים הם אוכלוסייה בסיכון שאין לה תומך בשעת צרה: "אף אחד לא נכנס בדלת הזאת", "אין לי ממי לבקש כשאני צריכה משהו". היו משפטים אופייניים. כל הידרדרות במצבם הבריאותי והתפקודי עלולה להוביל לאשפוז, ולאחר מכן למיסוד.

מכל סוגי התמיכה, השכיחה ביותר היתה תמיכה אינסטרומנטלית ולאחריה תמיכה באמצעות מתן מידע. אפשר לנמק זאת בכך שהקשישים זקוקים לעזרה אינסטרומנטלית יותר מלכל עזרה אחרת. משום שהיא חיונית וחשובה כל כך, היא נתפסת בעיניהם כהכרחית וכלגיטימית. באשר לעזרה במתן מידע, הקשישים היו זקוקים למידע על זכויות ועל דרך מימושן (מביטוח לאומי, משרד הבריאות, קופת החולים). חשיבות המידע היא גם בכך שהוא נותן תחושת כוח ושליטה. הבנים שימשו כעניין זה כמייעצים ומתווכים בין הקשיש למוסדות הקהילה.

התמיכה הרגשית נמצאה רק במקום השלישי מבחינת גודלה, ואפשר להסביר זאת במערכת היחסים שבין הנותן למקבל. עם העלייה בגיל וברמת המוגבלות משתנה דפוס היחסים עם בני-המשפחה מתמיכה רגשית לאינסטרומנטלית וגדלה כמות העזרה שהקשיש מקבל מילדיו. בנים התומכים בהוריהם לאורך זמן מתמודדים עם עומס רב תוך דאגה מתמדת וחרדה, ולכן מדווחים על שחיקה נפשית, בריאות ירודה ועייפות (ברודסקי ורזניצקי, 2005). הטיפול האינטנסיבי עלול לגרום לכעס ולתחושה שהעומס המוטל עליהם כבד מדי. סקר גדול שנערך בארצות-הברית בקרב מטפלים עיקריים מצא שכשליש מהם מתארים את הטיפול כמלחיץ מבחינה רגשית, 15% מדווחים על בעיות בריאות גופניות או נפשיות, 50% מדווחים שהטיפול גוזל זמן ובא על חשבון הזמן המוקדש ליתר בני-המשפחה. המטפלים, בהשוואה למבוגרים בני גילם שאינם מטפלים, מדווחים על רמות גבוהות יותר של דיכאון, לחץ ומתח ועל שימוש בתרופות הרגעה. אצל הקשיש המקבל את התמיכה, תמיכה אינסטרומנטלית רבה עלולה לגרום לו לתחושה של הגנת יתר הקשורה בתחושת דיכאון. התלות באחר יוצרת רגשות שליליים של רגזנות, עוינות וחוסר שקט, הקשורים גם לאי-היכולת של הקשיש לגמול לילדיו. רגשות אלה מקשים על מערכת היחסים, ותמיכה רגשית גדולה ככל שתהיה לא תעמוד בציפיות.

התמיכה החומרית היתה המעטה ביותר, יתכן שמתוך בושה, או בשל חוסר לגיטימציה החברתית לקבל כסף מהילדים. יש להניח שגם אם היו קשישים שקיבלו עזרה כזו, הם לא דיווחו עליה.

השערת המחקר השנייה היתה שרשת חברתית גדולה תהיה קשורה לתמיכה רבה יותר מזו של רשת חברתית קטנה. הממצאים תומכים בהשערה זו באופן חלקי: גודל הרשת הכוללת את שתי הרשתות אכן היה קשור להיקף התמיכה כמתאם חזק יותר מגודל כל אחת מהרשתות בנפרד, אך הרשת המשפחתית היתה החשובה ביותר, ולמרות שכללה רק שלושה או ארבעה בני-משפחה, הקשר בין גודלה להיקף התמיכה היה החזק מכולם . ככל שגדל מספר בני-המשפחה של הקשיש, גדלים הן היקף התמיכה והן מידת סוגי התמיכה.

ממצא מעניין הוא שהמטפלים הפורמליים מעניקים לא רק תמיכה אינסטרומנטלית, אלא גם תמיכה רגשית. משמעותו היא שהמטפלים הפורמליים שנתנו טיפול מקצועי מתוקף תפקידם, נתפסו בעיני הקשישים כתומכים רגשית, והקשיש יכול היה לשתף אותם בדאגות, בחרדות ובעצב, למרות שאינם בני-משפחה או חברים. לעיתים הקשישים נמנעים מלשתף את הקרובים אליהם כדי לא להעיק עליהם, ובעל המקצוע מהווה מקור תמיכה חלופי. מצוקות נפשיות באות לידי ביטוי גופני, וכעניין הבעיות הרפואיות והמצוקות הנפשיות הקשישים פונים לרופא המשפחה .

השערת המחקר השלישית עסקה בקשר בין רמת המוגבלות לבין גודל הרשת והיקף התמיכה. על-פי הספרות, קשישים חולים ומוגבלים בתפקוד הם בעלי רשת חברתית קטנה יותר ותומכת פחות מזו של קשישים בריאים ועצמאיים. במחקר הנוכחי מצאנו שלא היו הבדלים בגודל הרשת בין קשישים מוגבלים במידה מועטה או רבה. יתרה מזו, לקשישים המוגבלים ביותר היו הכי הרבה מטפלים פורמלים והם קיבלו תמיכה רבה יותר מכל האחרים. קיימת אם כן מערכת פורמלית תומכת לצד בני המשפחה, ולא נוצר מצב שהזקן המוגבל נשאר ללא טיפול . ליטווין (1996) מגדיר תופעה זו בשם "אפקט האיזון" ומסביר שככל שרמת הנזקקות של הקשיש עולה, כך עולה היקף התמיכה בו.

לסיכום, עם העלייה הצפויה בתוחלת החיים, אוכלוסיית הקשישים המוגבלים תלך ותגדל (עוד כ-25,000  קשישים מוגבלים בשנת 2015) וראוי לתת על כך את הדעת. המשפחה הגרעינית הקטנה מעניקה תמיכה מרובה ומסייעת לקשיש המוגבל להישאר בביתו בקהילה, אולם יש לכך מחיר כבד לטווח הארוך בשחיקה גופנית ונפשית, ובעיקר ביכולת הנתינה הרגשית. נשאלת השאלה: האם תוכל המשפחה להמשיך ולטפל בקשיש גם בעתיד? לנוכח הניידות הגוברת של בני-משפחה במיוחד צעירים שנוסעים בעולם קריירות תובעניות בעולם העבודה הגלובלי, כניסה מוגברת של נשים לעולם העבודה ומספר נמוך של צאצאים, ספק אם התשובה חיובית. כך או אחרת, גם אם יינתן טיפול, הוא יהיה בתנאי לחץ ומתח גובר בין בן-המשפחה המטפל לבין המטופל. במצבים של תלות מלאה בזולת (מצב סיעודי), משפחות בעלות אמצעים מוצאות פתרונות של תוספת טיפול פרטי בבית או מחוץ לבית, אך משפחות חסרות אמצעים ימשיכו לתמוך בהורים בעצמן (בנוסף לסיוע מביטוח לאומי) ולהתמודד עם הנטל הקשה. מדיניות משרד הבריאות בנושא הקצאת "קודים" ומדיניות משרר הפנים בנושא העובדים הזרים הם גורמים שישפיעו על היכולת לטפל בקשישים בבית ועל הוצאת קשישים מוגבלים מאוד מביתם למסגרות מוסדיות (בית אבות סיעודי,סיעודי מורכב,תשושי נפש). הקצאת המשאבים ל"קודים" וגובה המימון למיטה ישפיעו על איכות הטיפול בזקן המוגבל.

                        הממצאים מצביעים על החשיבות שבאיתור מוקדם של קשישים בסיכון: מוגבלים בתפקוד, בעלי השכלה נמוכה והכנסה נמוכה, קשישים לא נשואים שגרים בגפם (בעיקר נשים) ובעלי רשת חברתית קטנה. זאת כדי להעניק להם טיפול ולמנוע הידרדרות לאשפוז ולמיסוד. בנוסף לכך יש לפעול להגדלת משאבים ולפתח תוכניות רב-מקצועיות בקהילה. שעות העזרה הניתנות מטעם חוק הסיעוד הן עדיין מעטות ביחס לצורכי הקשישים (ברודסקי ורזניצקי, 2005) ויש לשקול את הגדלתן, כולל תגמול בני-משפחה המתפקדים כמטפלים (זול יותר ממימון אשפוז סיעודי). יש לעודד מבנים חברתיים התנדבותיים לשם הרחבת מעגל הקשרים החברתיים של הקשיש ותמיכה בו ובמשפחתו באופן אישי וקבוצתי. התמיכה הקבוצתית וההכשר שנותנים המנחים לרגשות הקשים מקלים על תחושות הלחץ והאשמה הנלוות לטיפול. מידע חיוני מונע מבני-המשפחה טרחה והתרוצצות מיותרת בין המוסדות ולכן חשוב שיהיה זמין ונגיש באמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה וייתן מענים כמו "הקו החם" של מוקדי חירום.

על הכותב

דנחי דוד- יועץ גרונטולוגי מקצועי לגיל הזהב

במשך 20 השנים האחרונות, דנחי דוד, מלווה, מייעץ ומנחה קשישים ובני משפחותיהם בנקודה הקריטית ביותר בחייהם. דוד מומחה באיתור בתי אבות או דיור מוגן בהתאמה מדוייקת ואישית לקשיש ולמשפחתו להמשך קריאה…