טיפול פיזיותרפי באי שליטה על מתן שתן אצל נשים באוכלוסייה הגריאטרית

נטע ביאר וגילה שחר מכבי שירותי בריאות החוג לפיזיותרפיה, אוניברסיטת תל-אביב

דליפת שתן היא אחת הבעיות השכיחות בתפקוד רצפת האגן. הבעיה קיימת בכל קבוצות האוכלוסייה, בכל הגילאים, נפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים ושכיחותה עולה עם הגיל.

על-פי דיווחים מקובלים, כשליש מהנשים מעל גיל 70 סובלות מאי-שליטה על השתן, אך הגיל כשלעצמו אינו הסיבה היחידה למצב. גורמים ביו-פסיכוסוציאליים תורמים לשיעורי הימצאות גבוהים של הבעיה.

טיפולים שונים ניתנים לנשים באוכלוסייה הגריאטרית הסובלות מדליפות שתן. בין הטיפולים השמרניים נכלל הטיפול הפיזיותרפי, שניתן עלידי פיזיותרפיסטים בעלי הכשרה בשיקום רצפת האגן.

במאמר זה יוצגו הליקויים השונים בתפקוד רצפת האגן באוכלוסייה הגריאטרית, שבהם ניתן לטפל באמצעות פיזיותרפיה. יסקרו האמצעים והשיטות לטיפול בדליפות שתן, כגון: טיפול התנהגותי, אימון שרירי רצפת האגן, טכניקות ידניות, משוב ביולוגי, גירויים תשמליים, הדרכה ליציבה נכונה ושימוש נכון בגוף. כמו-כן יוצגו השפעותיהם של טיפולים אלה כחלק משיתוף הפעולה בשיקום הרב-מקצועי.

אי-שליטה על מתן שתן היא אחת הבעיות השכיחות בתפקוד רצפת האגן. שרירים ורקמות חיבור מרכיבים את רצפת האגן ומאפשרים, בין השאר, תמיכה לאיברי האגן ושליטה על הסוגרים. תפקוד תקין של רצפת האגן והשלפוחית מהווה חלק ממנגנון השליטה על השתן, וליקויים בו עשויים לגרום לדליפת שתן.

דליפת שתן קיימת בכל קבוצות האוכלוסייה, בכל הגילאים, נפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים ושכיחותה עולה עם הגיל.

על-פי דיווחים מקובלים, כשליש מהנשים מעל גיל 70 סובלות מאי-שליטה על השתן, אך הגיל כשלעצמו אינו הסיבה היחידה למצב. גורמים ביו-פסיכו-סוציאליים תורמים לשיעורי הימצאות גבוהים של הבעיה .

טיפול פיזיותרפי לשיקום רצפת האגן הוא שמרני ומהווה חלק ממגוון טיפולים הניתנים לנשים גם באוכלוסייה הגריאטרית, אך כתנאי להצלחת הטיפול נדרשת קוגניציה תקינה. פיזיותרפיסטים בעלי הכשרה בשיקום רצפת האגן נותנים מענה במצבים אלה.

במאמר זה יוצגו המצבים באוכלוסייה הגריאטרית שבהם ניתן לטפל באמצעות פיזיותרפיה. תוצג סקירה עדכנית של האמצעים והשיטות לטיפול והשפעותיהם.

קיימים ליקויים שונים בתפקוד רצפת האגן :

1. ליקויים בתמיכה. שרירי רצפת האגן מעניקים תמיכה לאיברי האגן הפנימיים. עם השנים יש ירידה של כ-50% במנגנון תמיכה זה. כתוצאה מכך, עלולות להיות צניחות שלפוחית, רחם וחלחולת. מצבים אלה יתבטאו בתסמינים שונים, ביניהם דליפות שתן.
2. אי-נוחות/כאבים באזור הנרתיק, פי-הטבעת והאגן. בשל שינויים פיויולוגיים והורמונאליים או מצבים פתו-פיזיולוגיים, כמו נזק לרקמה כתוצאה מטיפולי הקרנות, יופיעו כאבים שיתבטאו בעיקר בזמן קיום יחסי מין או בבדיקות וגינאליות.
3. ליקויים בשליטה על הסוגרים. ליקויים בשרירים הללו עשויים להתבטא בדליפות או בקשיי התרוקנות של שתן, גזים וצואה.

יש שלושה סוגי ליקויים עיקריים :

• –           חולשה של הסוגרים ושרירי רצפת האגן תגרום לאי-שליטה על הצרכים.
• –           טונוס מוגבר של הסוגרים וקושי בהרפייתם גורמים לחסימת השופכה ולקשיי התרוקנות.
• –           ליקוי בתזמון פעולת השרירים והשלפוחית (דיס-סינרגיה) ימנע התרוקנות .

קיימים סוגים שונים של דליפות שתן אצל נשים

• –           דליפת שתן מתוך דחיפות (Urge incontinence) – איבוד שתן בלתי רצוני כתוצאה מצורך עז להתרוקן.
• –           דליפת שתן במאמץ (Stress incontinence) – איבוד שתן בלתי-רצוני כתוצאה מעלייה בלחץ התוך-בטני בהיעדר כיווץ השלפוחית.
• –           דליפת שתן תפקודית Functional incontinence) ) – איבוד שתן בלתי-רצוני כתוצאה ממגבלות בתפקוד הפיזי או הקוגניטיבי, שאינן קשורות למערכת השתן.
• –           דליפת שתן "בגלישה" Overflow incontinence) ) – איבוד שתן כתוצאה ממילוי יתר של השלפוחית.
• –           דליפת שתן מעורבת (Mixed incontinence ) – איבוד שתן כתוצאה ממספר גורמים המופיעים בו-זמנית.
• –           דליפת שתן מתוך שינה Nocturnal Enuresis)) – איבוד שתן ללא תחושה במהלך השינה.
• –           דליפת שתן לאחר ניתוחי אגן – הוצאת רחם, הוצאת גידולים, תיקון צניחות איברי האגן ועוד.
• –           דליפת שתן כתוצאה מהשמנת יתר – מדד מסת הגוף BMI)) גבוה מ-26.
• –           דליפת שתן הנובעת מצניחת דפנות הנרתיק.

בגיל המבוגר חלה החמרה במצבים אלה עקב בעיות תחלואה נוספות המאפיינות את האוכלוסייה הגריאטרית, כמו סוכרת, ליקויים במערכת העיכול (עצירות, תסמונת המעי הרגיז), מחלות כלי רם, מחלות לב, מצב קוגניטיבי ירוד, מחלות נפש (דיכאון) ומחלות נוירולוגיות (פרקינסון, אירוע מוחי).

גם שינויים במערכת שלד שריר שחלים עם הגיל, משפיעים על דליפות השתן. השינויים העיקריים כוללים :

1. עלייה בכמות היחסית של רקמת החיבור בשרירים, בשופכה ובשלפוחית גורמת לירידה באספקה הדמית והעצבית ופוגעת בתפקוד התקין של השרירים.
2. כמנת הקולגן, ירידה בעובי האפיתליום בנרתיק, ירידה באספקת הדם לרקמות (כתוצאה מחוסר באסטרוגן) וירידה בכמות סיבי השריר המשורטט בשופכה.

  כל אלה גורמים לירידה של כ-30% בלחץ הסגירה של השופכה ולפגיעה ביכולת ההרמה של שרירי רצפת האגן בזמן כיווץ רצוני. השינויים בשרירי רצפת האגן כתוצאה מחוסר שימוש דומים לשינויים החלים עם הגיל. עם זאת, אצל נשים שאינן דולפות, הירידה בכוח השריר קטנה יותר מזו של נשים דולפות כאותה קבוצת גיל. הטיפול הפיזיותרפי ניתן ברמת המניעה והשיקום.

תוכניות מניעה-אי שליטה בסוגרים

רוב הטיפולים מתמקדים בתיקון ליקויים ובשיקום, אך גם אצל נשים באוכלוסייה הגריאטרית חשוב להשקיע משאבים בתוכניות מניעה.

מטרת הטיפול המניעתי היא להפחית את המגבלות התפקודיות המתבטאות בעיקר בירידה ביכולת הניידות: האטה במהירות התנועה וחולשת שרירים.

נמצא ששמירה על יכולת ניידות טובה מאפשרת הגעה לשירותים בזמן, וכך מצטמצמת שכיחות דליפות השתן.

ההמלצה היא להתחיל תוכניות מניעה בגילאים 74-55. התוכניות הללו יכללו: תרגול שרירי רצפת האגן, טיפול התנהגותי להרגלי התרוקנות מתאימים, הדרכה לאורח חיים פעיל המעודד הליכה, שימוש באבזרי הליכה ופעילות גופנית .

טיפול ושיקום אי שליטה בסוגרים

אלה כוללים הערכה, התאמת תוכנית הטיפול ובחירת אמצעי הטיפול.

הערכה- על ההערכה לכלול:

1.  ריאיון, שבו נאסף מידע על תלונות המטופלת, היסטוריה רפואית, מצב רפואי (זיהומים, דלקות, טיפולים תרופתיים ועוד), עבר מיילדותי, הרגלי אכילה ושתייה, הרגלי התרוקנות, פעילות גופנית, מגבלות תנועה, מצב פסיכולוגי, עיסוק ואורח חיים. המידע ייאסף מהמטופלת, מבני-משפחתה ו/או מאנשי-הצוות.
2.  בדיקה גופנית, הכוללת בדיקת יציבה כללית, בדיקה נוירולוגית, בדיקה וגינאלית או אנאלית (דיגיטלית ובאמצעות משוב ביולוגי – ביופידבק). הבדיקה הפנימית מאפשרת לאבחן את מצב רקמות רצפת האגן: טונוס שרירים, אטרופיה, קרעים והצטלקויות. כמו-כן מתבצעת הערכת תפקוד השרירים : יכולת כיווץ אקטיבית, כוח, סיבולת, תזמון (כיווץ לפני ובזמן מאמץ), סימטריה בכיווץ. כמו ברוב המחלות הכרוניות, הציפייה לריפוי מלא באוכלוסייה הגריאטרית הינה נמוכה.

על-סמך ממצאי הבדיקה יוצבו מטרות טיפול תפקודיות:

• – שליטה באופן עצמאי Independent continence) ) – בתום הטיפול (שמרני או ניתוחי) האישה תהיה יבשה.
• – שליטה תלויה (Dependent continence ) – האישה תהיה יבשה בעזרת טיפול תרופתי או טיפול התנהגותי, למשל במקרים של סוכרת או יתר לחץ דם.
• – שליטה חברתית ( continence Social ) – האישה אינה יבשה ועליה להשתמש באבזרים כמו פדים או צנתר (קטטר) כדי להמשיך בתפקוד חברתי.

טיפול התנהגותי שרירי רצפת האגן

1. מתן הסבר כללי לחולה על מבנה ותפקוד מערכת השתן, מערכת העיכול, מערכת הייצוב השרירי ורצפת האגן. הצגת אפשרויות הטיפול ושיתוף הפעולה הנדרש לצורך הצלחת הטיפול (נכונות לתרגול עצמי).
2. טיפול התנהגותי המהווה מרכיב חשוב ביותר בטיפול הפיזיותרפי בכלל ובשיקום רצפת האגן בפרט. זהו תהליך חינוכי והתנהגותי שמטרתו השגת שליטה על ההתרוקנות באמצעות זיהוי הגורמים המשפיעים על תפקוד רצפת האגן וסיגול התנהגויות והרגלים נכונים. תהליך זה דורש היענות גבוהה, התמדה ומוטיבציה גבוהה לבצע שינוי.

הטיפול ההתנהגותי כולל:

1.  התאמת הסביבה ביחס לאוכלוסייה הגריאטרית. בשל המגבלות התפקודיות הכלליות שצוינו לעיל, יש להדגיש הנחיות להתאמת הסביבה כגון: תאורת לילה, נגישות לשירותים, התאמת ביגוד (וולקרו למכנסיים), הגבהת השירותים, התאמת גובה המיטה והתאמת פדים.
2.  שימוש נכון בגוף ובשרירי רצפת האגן בפעולות היומיום: הנחיות להרגלי תזונה ושתייה, הדרכה להרגלי התרוקנות (זמנים, תנוחות, טכניקת התרוקנות, שמירת היגיינה), שימוש בשרירי רצפת האגן לפני עלייה בלחץ התוך-בטני, נשימה נכונה בתרגול ובהתרוקנות, שימוש נכון בגוף וטכניקות הרפיה.
3.  אימון השלפוחית. אימון השלפוחית, שהיא שריר לא רצוני, נועד להרגיע התכווצויות בלתי-רצוניות של השלפוחית ולהגדיל את נפחה באמצעות הרגלי התנהגות והפעלת שרירי רצפת האגן. ניתן לאמן את השלפוחית בשיטות שונות: כגון: קימה מכיסא עם עזרה או בלעדיה, מעבר מעמידה לישיבה, הליכה, עלייה וירידה במדרגות ושימוש באבזרי עזר, כולל כיסא גלגלים. בנוסף לכך, יש לוודא את תקינות מערכות הראייה והשמיעה.

שרירי רצפת האגן אינם פועלים כקבוצת שרירים מבודדת. קיים קשר מבני ותפקודי בינם לבין שריר דופן הבטן והגב. הם מהווים חלק משרירי הייצוב הכוללים גם את שרירי הבטן הרוחביים (Transversus abdominus ) שרירי הגב העמוקים (Multifidus) והסרעפת הנשימתית (Diaphragm). הם נקראים גם "שרירי הליבה" (The core Muscles). אלה שרירים עמוקים, צמודים לעמוד השדרה, מקיפים את חלל הבטן ואיברי האגן, עובדים ביחד (Co-contraction) כנגד כוח הכובד לייצוב עמוד השדרה ומתגייסים ראשונים לפני שרירי התנועה ולפני עליית הלחץ התוך-בטני

יציבה תקינה תשפיע גם היא על גיוס שרירים אלה, ולכן תוכנית האימון כוללת התייחסות ליציבה נכונה וגיוס מכוון ומקדים, לא רק של שרירי רצפת האגן, אלא גם של מערכת השרירים המייצבים בפעולות היומיום.

בחירת אמצעי-טיפול אי שליטה בסוגרים

אמצעי הטיפול כוללים טכניקות ידניות שונות שמטרתן לסייע בזיהוי שרירי רצפת האגן, בהורדת טונוס, במשוב תחושתי לעבודת שרירים נכונה ובשימוש במכשור.

קיימים שני סוגים עיקריים של מכשור בשיקום רצפת אגן : משוב ביולוגי (ביופידכק) וגירוי חשמלי.

א. משוב ביולוגי

המשוב הביולוגי מאפשר קבלת משוב חזותי או שמיעתי בזמן ביצוע פעולה פיזיולוגית. כך לומדים המטופלים כיצד להפעיל ולחזק את שרירי רצפת האגן בצורה מודעת, דבר שמעלה את ההיענות לתרגול. בנוסף לכך, המכשיר מאפשר הערכה ובקרה של איכות פעולת השרירים (כוח, סיבולת, טווח תנועה וסימטריה). השימוש במשוב מתבצע לצורכי הערכה וטיפול וכולל בדרך כלל החדרת אלקטרודה לנרתיק או לפי-הטבעת.

המשוב ניתן באמצעות מכשירים שונים :

• – מכשיר ביופידבק (SEMG-surface electromyography). המכשיר מראה את גיוס היחידות המוטוריות של שרירי רצפת האגן ומספק מידע על תבנית הפעולה שלהם : תזמון, טונוס מנוחה, יכולת כיווץ, יכולת הרפיה, יכולת החזקה בזמן הפעולה .
• – מד לחץ. מודד את הלחץ המופעל על אלקטרודה מלאה באוויר המחוברת למנומטר. מאפשר מדידת כוח וסיבולת של שרירי רצפת האגן.
• – אולטרה סאונד. אולטרה סאונד אבחוני D4 מאפשר הערכה מורפולוגית ותפקודית של שרירי רצפת האגן. בעזרתו ניתן לראות את ההשפעה של פעולות כמו שיעול, וולסלווה וכיווץ שרירי רצפת האגן במישורים השונים. השימוש באולטרה סאונד נמצא בארץ בחיתוליו ומקבל ביסוס מדעי ומחקרי.

ב. גירוי חשמלי

גירויים חשמליים מהווים אמצעי טיפול שכיח באלקטרותרפיה כחלק משיקום פיזיותרפי. בשיקום רצפת האגן הגירויים ניתנים לשרירי רצפת האגן, לשלפוחית ולעצבים הסקרליים. השימוש בגירויים החשמליים עונה על שתי מטרות עיקריות:

1.  השגת תגובה בשרירי רצפת האגן באמצעות גירוי הסיבים המוטוריים של עצב הפודנדל. כך ניתן לחזק את השרירים, לשפר קואורדינציה, לשמור על לחץ הסגירה של השופכה הפרוקסימלית במנוחה ובפעילות ולחוק את המבנים התומכים את השופכה וצוואר השלפוחית.
2. דיכוי התכווצויות בלתי-רצוניות של השלפוחית על-ידי הסדרת קשת הרפלקס במצבים של חוסר יציבות של השלפוחית Detrusor instability/Over active bladder)).

טיפול במסגרות אשפוזיות

שניחות דליפות השתן אצל נשים השוהות במסגרת מוסדית מגיעה ל-80%-70%. ידוע כי אחד הגורמים לאשפוז הוא חוסר שליטה על הצרכים. עם זאת, במצבים של אשפוז הדורש ריתוק למיטה גם לזמן קצר (לאחר ניתוח של שבר צוואר הירך) נגרמת אי-שליטה בצרכים בשל קשיי הניידות. ככל שתפקוד האדם מוגבל יותר, היכולת להגיע בזמן לשירותים פוחתת ושכיחות דליפות השתן עולה .

בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת במודעות הצוות המטפל ואוכלוסיית היעד לאפשרויות הטיפול בדליפות השתן. הביסוס המדעי להשפעתן ויעילותן של תוכניות ההתערבות השונות מתרחב. קשישים תשושים שגילם הממוצע 88 השתתפו בתוכנית התערבות שכללה תרגול תפקודי והדרכה להתרוקנות במרווחים קצובים. הם הראו שיפור ביכולת הניידות ובפעילות גופנית וירידה בתדירות דליפות השתן.

לפיכך מומלץ שפיזיותרפיסטים העובדים במסגרות אשפוז גריאטרי ישלבו בתוכניות הטיפוליות פעילות גופנית כללית, תרגול ניידות ושיווי משקל, תרגילי חיזוק לגפיים ולרצפת האגן והדרכה להרגלי התרוקנות.

תפקידו של הפיזיותרפיסט במסגרות אשפוז גריאטריות אינו מתמצה בטיפול הפרטני. כחלק בלתי-נפרד מעבודתו, עליו להנחות ולהדריך את הצוות המטפל בנושאים הבאים:

1. התאמת הסביבה לחולים סיעודיים:

• מיקום מיטת החולה – רצוי להציב את מיטת החולה בקרבת השירותים.
• התאמת גובה המיטה לשם הקלה על ניידות (ירידה מהמיטה).
• שילוט בגובה ובגודל מתאים המכוון למיקום השירותים.
• תאורה מתאימה בדרך לשירותים.
• ביגוד קל ונוח להסרה (וולקרו למכנסיים).
• התאמת אבזרי עזר להליכה.

2. כללי התנהגות שיאפשרו עצמאות מרבית של המטופלים:

• * מענה מיידי לליווי המטופלים לשירותים.
• * הימנעות ממתן חיתולים באופן שרירותי.
• * הקפדה על שתייה ותזונה שיאפשרו התרוקנות תקינה של שתן וצואה.
• * הדרכה לתנוחת התרוקנות נכונה.
• * ריקון השלפוחית של הקשישים בשעות קבועות (Prompted voiding).
• * הדרכה בנושא שמירה על היגיינה, אופן הניגוב ומשחות.

יש לזכור כי קיימות מגבלות המשפיעות על הצלחת הטיפול באוכלוסיה הגריאטרית. על אלו נמנות: קושי בביצוע בדיקה וטיפול וגינאליים בשל כאבים ותחושת שריפה בנרתיק, השפעתן של מחלות אחרות (כפי שצוין לעיל), מודעות גופנית נמוכה – קושי בזיהוי ובהפעלת שרירי רצפת האגן או שרירי הבטן, קושי בהתמדה בתרגול, קשיי נגישות בקבלת טיפול, הקצאה מוגבלת של משאבי אנוש במסגרות האשפוזיות/סיעודיות.

כיצד מטפלים באי שליטה בסוגרים באישה מבוגרת

להלן יוצג טיפול פיזיותרפי באי-שליטה במתן שתן באישה בגיל המבוגר.

אישה בת 70 הופנתה לטיפול עקב תלונות על דליפת שתן מתוך דחיפות ובמאמץ בזמן שיעול, עיטוש והליכה, מזה מספר שנים.

הערכה

הערכת מצב החולה נעשתה על סמך מצבה הרפואי ועל סמך בדיקה גופנית.

המצב הרפואי

• –           בבדיקה אורודינמית: אי-יציבות הדטרוזור עם דליפה,  דליפת שתן משמעותית בשיעול.
• –           היסטוריה רפואית: יתר לחץ דם ; כולסטרול גבוה; הוצאת רחם בגיל 53 : חצי שנה לפני תחילת הטיפול עברה קולפורפיה קדמית עקב צניחת שלפוחית.
• –           תרופות: ליפיטור, קרטיה.
• –           עבר מיילדותי: 5 הריונות, 2 לידות רגילות.
• –           הרגלי שתייה: ליטר וחצי מים, 2 כוסות קפה ביממה.
• –           הרגלי התרוקנות מערכת השתן: הטלת שתן מדי 6-5 שעות, לא מתעוררת בלילה, יכולה להתאפק עד 30 דקות.
• –           תהליך הטלת השתן: זרם חלש, טפטוף בסוף הטלת השתן.
• –           מצבים שבהם מופיעה דליפת שתן: הליכה, שיעול, עיטוש, קימה בבקר, בזמן שמיעת רעש של מים.
• –           תדירות בריחת שתן: כמעט יומיומית. החלפת פדים – עד 2 ביום.
• –           הרגלי התרוקנות מערכת העיכול: יציאות מדי יומיים, נעזרת בתכשיר הומיאופתי.
• –           ללא תלונות על תפקוד מערכת המין (אינה מקיימת יחסי מין).

בדיקה גופנית

• –           בדיקת יציבה- נועלת נעלי עקב, לובשת חגורת בטן, לובשת חזייה רחבה שלוחצת על הסרעפת הרגל מזה שנים), השטחת גב תחתון.
• –           דופן הבטן – פטוזיס בטני, שרירי בטן חלשים, אינם עובדים בתזמון מתאים.
• –           רצפת אגן – נרתיק פעור, צניחה אחורית של דופן הנרתיק, אטרופיה דו-צדדית.
• –           כוח שרירים – תקין, סיבולת 10 שניות, אין כיווץ פרינאלי כשיעול (כיווץ שרירי רצפת האגן לפני שיעול).

מטרת הטיפול

• – המטופלת תדווח על ירידה בתדירות דליפות השתן במצבים כמו הליכה, שיעול ועיטוש.
• – המטופלת תיישום עקרונות התנהגותיים בחיי היומיום לשיפור תפקודי רצפת האגן.

מהלך הטיפול

הטיפול כלל בעיקר טכניקות הדרכה לגבי שינוי התנהגותי ותרגול תפקודי תוך ראייה כוללנית של המטופלת והתאמה לממצאי הבדיקה.

(1) הדרכה בנושא שינוי פרטי לבוש. המלצה לביגוד רפוי, הימנעות מלבישת חזייה לוחצת ומנעלי עקב. פריטי הלבוש שאליהם המטופלת הייתה רגילה גרמו לעלייה בלחץ התוך-בטני ולתנועתיות מוגבלת של הסרעפת. כמו-כן, נעלי העקב השפיעו על היציבה וגרמו להטיית מרכז הכובד קדימה.

(2) הדרכה לגבי שינוי הרגלי התרוקנות. המלצה להתרוקנות במרווחים של 2 -3 שעות. מרווחים גדולים מדי בין הטלות השתן עלולים לגרום לנפח גדול בשלפוחית ולדליפות שתן מתוך דחיפות ומתוך מאמץ.

(3) הדרכה בנושא שימוש בטכניקת הדחייה. המלצה לביצוע פעולות של הסחת הדעת, כמו נשימה וכיווץ שרירי רצפת האגן, בזמן תחושת הדחיפות. שליטה על תחושת הדחיפות תאפשר הגעה לשירותים בזמן ותמנע את דליפות השתן.

(4) הדרכה לגבי גיוס מקדים של שרירי רצפת האגן לפני מאמץ (כמו שיעול, עיטוש) לצורך שיפור הליקוי בתזמון.

(5) תרגול תפקודי תוך שימוש במערכת ייצוב עמוקה בפעולות יומיומיות.

במהלך ארבעה מפגשים המטופלת דיווחה על שיפור הדרגתי בתלונות העיקריות. היא הצליחה להגיע לשירותים ללא דליפה, והייתה ירידה בתדירות הדליפות בזמן עיטוש או שיעול. בשבוע האחרון של הטיפול היה רק אירוע אחד של דליפת שתן.

מקרה זה מראה שטיפול פיזיותרפי אינו מסתכם בחיזוק שרירי רצפת האגן ובשימוש במשוב ביולוגי. קיימת חשיבות רבה לראייה הכוללנית בטיפול.

סיכום אי שליטה בסוגרים

על-פי המלצת הארגון העולמי לנקיטת שתן (ICS), תרגול שרירי רצפת האגן צריך להיות מוצע כאפשרות טיפולית ראשונה לכל אישה הסובלת מדליפת שתן במאמץ, דליפת שתן מתוך דחיפות או דליפת שתן מעורבת . תרגול זה נמצא יעיל גם אצל נשים מבוגרות. על-פי מחקרים, הגיל אינו המשתנה המשמעותי המשפיע על הצלחת הטיפול.

מומלץ לפיכך להציע לאוכלוסייה הגריאטרית תוכנית הכוללת פעילות גופנית וסיגול הרגלי התרוקנות מתאימים, ממטרה לצמצם את שכיחות דליפות השתן. הטיפול ניתן באופן פרטני ובמסגרות קבוצתיות, בקהילה ובמוסדות אשפוז שונים.

שיתוף-הפעולה בין הפיזיותרפיסטים לצוות הרפואי חשוב ביותר. החלק הרפואי מתמקד באבחון ובהתאמת הטיפול התרופתי והניתוחי (תיקון פסיבי), ואילו הפיזיותרפיסט מתמקד בשיקום התפקודי האקטיבי.

ההיכרות של אנשי-מקצוע נוספים עם מגוון הכלים העומדים לרשותו של הפיזיותרפיסט בטיפול ברצפת האגן יאפשר את קידום השירות הניתן לאוכלוסייה ויביא לשיפור באיכות חייהן של הנשים.