אלצהיימר ושומרי הזיכרונות

בין מצב בריא לבין דמנציה קיים שלב ביניים שמוגדר כירידה קוגניטיבית קלה. הרווח הזה הוא המקום שבו עדיין לא מאוחר מדי לפעול

שחר שילוח

הפחד לאבד יכולות קוגניטיביות בכלל ואת הזיכרון בפרט מטריד את כולנו והחשש גובר עם העלייה בגיל. למרות שהמחלות הדמנטיות, בעיקר אלצהיימר, נחקרות באינטנסיביות בכל רחבי העולם, טרם נמצא טיפול מונע. מה ניתן לעשות בכל זאת? החשוב ביותר הוא, כמובן, אורח חיים שיצמצם את הסיכון לפגיעה בזיכרון או יעכב אותו, וכן היערכות מבעוד מועד למצב של ירידה קוגנטיבית. חשוב להבדיל בין ירידה קוגנטיבית קלה לבין מצבי חולי חריפים יותר כגון אלצהיימר.

ד"ר גרי סינוף הוא המנהל של המרפאה הקוגניטיבית וסגן מנהל המחלקה הגריאטרי תל במרכז הרפואי "כרמל" בחיפה. פעילותו המקצועית של ד"ר סינוף מוקדשת בדיוק לנושאים הללו. הוא מספר שהמרפאה הקוגניטיבית שהקומה בשנת 2003 נותנת אבחון קוגניטיבי לבני כל הגילים, אך רוב הפונים הם בני 60 עד 80 ואף יותר. מטרתה של המרפאה לאבחן ירידה בזיכרון ולתת מענה לפונים באמצעות צוות רב מקצועי שכולל רופא, מרפאה בעיסוק ועובדת סוציאלית, שמלבד אבחון מציעים תוכנית טיפולית שכוללת לא רק תרופות, אלא גם תוכנית למשפחה, אפוטרופסות, עזרה במילוי טפסים של הביטוח הלאומי ועוד- הכל במטרה להשאיר את הפונה במסגרת הביתית לאורך כמה שיותר זמן. מרבית האנשים שמגיעים למרפאה מדווחים על פגיעה בזיכרון, חלקם עם דמנציה וחלק סובלים ממה שמוגדר כירידה קוגניטיבית קלה. ד"ר סינוף מספר שלמרפאה פונים גם אנשים צעירים שמרגישים שמשהו אינו כשורה עם הזיכרון והחשיבה שלהם. חלקם סובלים למעשה מ-ADEHD
(הפרעת ריכוז וקשב והיפראקטיביות) שלא אובחנו בילדותם.

מהם גורמי הסיכון לדמנציה?

ד"ר גרי סינוף? לדמנציה יש כמה גורמי סיכון שדי דומים לאלה של בעיות לב? סוכרת, יתר לחץ ד0ם, שומנים בדם ואולי גם עישון. ישנו גם מרכיב גנטי- אם הדמנציה מתחילה בגיל 60 אולי זה מנבא סיכון אצל הילדים של אותו אדם. הירידה הקוגניטיבית הקלה היא שלב מקדים. לאנשים כאלה יש סיכוי להחמרה ואנו מבקשים שיהיו במעקב. היום אין טיפול במחלה, אבל יש טיפולים שיכולים לעכב אותה. היום בחו"ל מנסים לאתר את האנשים שבסיכון בשלב יותר מוקדם. בכל שנה 10 עד 15 אחוזים מהפונים למרפאה מפתחים דמנציה. אם הם מגיעים אלי בשלבים מאוחרים, 30 אחוזים מהם בשנה הופכים לדמנטיים.

המבוגר ושומרי הזיכרונות

הנתונים שבידיו של ד"ר סינוף די מדאיגים? עד גיל 65 מדובר ב-5% מהאוכלוסייה שסובלים מדמנציה. מגיל 85 שיעור החולים עולה ומגיע ל-30% עד 40$. למרות שהנתונים בגילים הצעירים הם לכאורה לא מדאיגים, הוא מציין שנראית ירידה בגילם של החולים. הסיבה לכך עדיין אינה ידועה מפני שעדיין לא נעשו מספיק מחקרים בתחום. ייתכן שהירידה בגיל לכאורה נובעת ממודעות רבה יותר לנושא. בשל כך ד"ר סינוף ממליץ לא לחכות אם מרגישים שמשהו לא בסדר. "אם תופסים את זה בשלב של ירידה קוגניטיבית קלה, יש סיכוי שנוכל לעזור." הוא לא מגביל את גיל המטפלים במרפאתו.

מהם ההבדלים העיקריים בין דמנציה להפרעה קוגניטיבית קלה?

ההבדל הבלט ביניהן הוא עוצמת השכחה, אבל יותר מזה- אנשים עם הפרעה קוגניטיבית קלה עדיין מתפקדים. רבים מהם עובדים ופעילים חברתית, אבל הם מרגישים שמשהו לא בסדר. הטיפול התרופתי מוטלת בספק, אבל רוב האנשים משתמשים בתרופות כדי לנסות להאט את התפתחות הדמנציה. במרפאה שמנהל ד"ר סינוף מקיימים סדנאות לשיפור הזיכרון ולשיפורו ובה מספקים כלים להתמודדות עם הירידה בזיכרון. "הלהיט החדש," הוא אומר, "זה קואצ'ינ'ג למוח." ישנן כמה טקטיקות שניתן להיעזר בהן על מנת לשפר את יכולת הזכירה. אם למשל מוסרים לאדם מספר טלפון שאינו רוצה לאבד, הוא יכול כמובן לרשום אותו, אבל אם אין איך לעשות זאת, אפשר לחזור על המספר בקול רם וכך על ידי עירוב הדיבור והשמיעה בתהליך הנתונים נטמאים טוב יותר בזיכרון. ומה עוד? "פעילות גופנית זה דבר נהדר, אבל הרבה פעמים מה שאנו עושים זה 'הליכה אוטומטית'," אומר ד"ר סינוף. "אנו מבקשים לעשות תרגול ולשים לב למה שרואים בדרך, לקחת אבן ולהעביר אותה מקום, לזכור שם של רחוב, לבצע משימות. הליכה עם משימות משפרת טוב יותר את היכולת לזכור."

יש תחלואה נלווית שאופיינית לפגיעה בזיכרון?

הרבה פעמים נלוות לה הפרעות נפשיות- לחץ נפשי, חרדה ובעתיד חלק מפתחים דיכאון. קיים מרכיב נוירואנטומי אבל פיתוח הדיכאון הוא יותר תגובתי.

איך אפשר לצמצם את הסיכון?

יש דברים יכולים אולי לשפר? פעילות פיזית בכל מיני צורות משפרת את זרימת הדם למוח ואת היכולת להגיע לחשיבה. חשוב להמשיך בפעילות אינטלקטואלית, כמו הצגות, קונצרטים ולמידת שפה חדשה, מה שנחשב למועיל במיוחד. כדאי להשתתף במשחקים כמו ברידג' ופתירת תשבצים. לגבי תזונה, יש שאלה איזו תזונה בדיוק, אף אחד לא בטוח.

הגיל השלישי ושומרי הזיכרונות

מוזר לכתוב כתבה על קשישים כאשר עשר שנים כמטפל מוכיחות לי שקשיש זאת הגדרה מנטלית מאוד.

יש כאלו שבגיל 60 פלוס כבר מתחילים להתנהג בלאות ודיברום כבד, לעומת זאת יש לי מטופל בן 82 שהוא בכושר נפלא, חד מוחין כתער, וחברהמ'ן לא נורמלי. אני נוהג לנזוף במטופלים בני פחות מ-75 שקוראים לעצמם זקנים. אצלי עד גיל 75 זאת מחלקת נוער, כך אני משיב להם.

מה שקובע את תפיסתו של האדם לגבי התנהגותו בהתאם לגילו זאת החברה שבה הוא חי. אם אדם מסתובב עם אנשים המבוגרים ממנו בגיל ומוגבלים פיזית יותר, תהליך ההזדקנות שלו יהי מהיר יותר. לכן עצתי למטופלים היא להיות מעורים בכמה שיותר חוגים ופעילויות שיש בהם צעירים (לא, אין צורך להירשם לנוער העובד או לצופים).

הגיל המתקדם מציב אתגרים פיזיים ומנטליים רבים (בז'רגון ההוליסטי לא אוהבים את המילה בעיה, לכן משתמשים במילה אתגר). שוק הרפואה המשלימה ושיטות התנועה המזרחיות מאפשרים לנו ליצור מרחב חדש של שיפור איכות החיים של בני הגיל השלישי פלוס.

זקני השבט בתנועה

ארבעים קשישים, בעקר נשים, יושבים במעגל לפני ארוחת הצהריים באמצע חדר האוכל ומתחילים לעשות ביחד צ'י-קונג. התימניות שבחבורה חוזרות אחרי שמות של תנועות במנדרינית מתובלת בתימנית. הרומן שלי עם קשישים החל לפני כשבע שנים, כאשר התחלתי ללמד צ'י-קונג בישיבה במועדון קשישים. את תרגילי הטאי-צ'י והצ'י-קונג המרתי לתרגילי תנועה ונשימה בישיבה. מסתבר שהמשתתפים אהבו את התרגילים האלו. פעמיים בשבוע הם היו מחכים לשלב התנועות עם הנשימה. "עדיף להקדיש 10% מהחיים לאיך להיות בריאים מאשר להיות חולה 10% מהזמן," אומר משפט סיני עתיק. כל מי שמבקר בסין מספר בפליאה על האנשים בגנים אשר מתרגלים טאי-צ'י על הבוקר. הפליאה האמיתית איננה בשל הטאי-צ'י, אלא לנוכח ההתמדה והמסורת. במסורת הסינית יש משמעות רבה להתמדה. כאשר הסינים הבינו לפני מאות רבות של שנים שהטאי-צ'י מחזק את הגוף, הם אימצו אותו כהתעמלות בונה עצם, מחזקת שרירי ומונעת מחלות. הראיה לכך היא שישי בית חולים בסין שמרפא אנשים מסרטן בעזרת תרגילי טאי-צ'י (על כך מפורט בספרו פול דונג על טאי-צ'י וצ'י-קונג). הנגישות למסורות הללו עדיין איננה בשיאה ודרושים מורים נוספים שיעבדו בכל המרכזים בארץ.

שיטות מגע, או"שיאצו קוקרו אה קוקורו" :מגע השיאצו הוא כמגע אם, ברגע שהמטפל שם יד על מטופל חדש, הוא רואה על פניו הבעה של הנאה צרופה ושל תחושת נחמה ועידוד. אלו צורות הבעה שקשה לתארן, משפחות תומכות ואוהבות, שאף אחד לא מעסה את רגליהם ואף אחד לא עושה להם מסאז' בגבץ פתאום יש להם הזדמנות לעבור חווית מגע שיכול להיות שעשרות שנים לא עברו כמותה. מטופלים בדרך כלל אוהבים לדבר הרבה, אבל בקרב בני הגילאים המבוגרים יש מעיין רגע של קדושה בזמן שהם מקבלים טיפול במגע ולכן ברגע המגע ישנה שתיקה. אפשר לחלק את הטיפולים לשני סוגים, מקצועיים ולא מקצועיים: כדי להגיע למצב של השלמת הצורך במגע, לא צריך טיפול בעל ידע מעמיק ורב. לפעמים כדי להגיע למקום השלווה הגדול הזה, מספיק יד מלטפת וזהו. המהדרים יוסיפו לחיצות קלות ועיסויים. זאת יכול כל בן משפחה לעשות.

מצג דני, בקליניקה שעובדים בה מטפלים מוסמכים, יש הרבה יותר כלים גם לעושת רוטציות למפרקים וכן ללחוץ יותר לעומק במקומות מסוימים. הטיפולים המקובלים הם שיאצו, שילוב של מסאז' לחיצות עם פיזיוטרפיה מתוצרת יפן; טווינה, פיזיותרפיה במסאז' מתוצרת סין; מסאז' שוודי, לישת שרירים על גוף משוח בשמן. השוק רווי במטפלים בוגרי מכללות לרפואה משלימה שמוכנים לעשות טיפולים במחירים נוחים מאוד וחלק גדול מהם אף מסכים להגיע לבתים. קופות החולים אף הן מציעות אופציה לטיפולים במגע, אבל טיפולים אלה מוזלים במסגרת של עד 12 טיפולים, ולאחר מכן מחיריהם עולים למחיר שיכול להיות יותר יקר מטיפול רגיל בקליניקה פרטית. שימו לב שיש מטפלים בעלי קליניקות פרטיות אשר עושים הנחות לניצולי שואה או למטפלים קשישים. ניתן לברר את זה לפני הטיפול.

יש מזור

דרכי הטיפול השונות שמקורן במזרח מציעות פתרון לרבות מהבעיות השכיחות בגיל המבוגר.

דיכאון ובעיות שינה- הדרך הטובה ביותר לטפל בדיכאון היא דרך אקטיבית, לטעמי. אני יודע שפה המטפלים יכולים להיות מחולקים לכמה סוגים? יש כאלה רציניים מאוד, תמיד עם מבט חושב ומהרהר, שמדברים בבטחה על כך שהם יודעים מה יעזור למטופל שלהם. יש כאלה אשר נותנים חוויה קצת שונה. הרי אנשים מגיעים מחיי היומיום הקשים. יש לי מטופל שמטפל באהבה רבה באשתו חולת הדמנציה למרות שיש להם מטפלת. הוא מתעקש לעשות כן. איזו אהבה מדהימה.

הטיפול הזה בגילו המתקדם מתיש אותו. הוא מגיע אלי, נשכב על המיטה וכבר רואים על פניו את השלווה. אני לפעמים צוחק ואומר שהייתי צריך לפתוח סטארט-אפ של מרפאות מנוחה. באים לשעתיים, נחים ויוציאם. מקבלים מיטה נעימה מוסיקה טובה וזהו, יוצאים שוב לעולם הגדול.

אחת הבעיות המרכזיות של מטופלים היום שאין הם מספיק שעות שינה. חוסר שינה אצל קשישים נגרם מטרדות רבות מדי וגם מהתדלדלות של אנרגיה מעגנת ומזינה, הסינים יקראו לה יין (yin), או, כמו בסיפור הקודם, עקב טיפול בבן זוג שדורש תשומת לב 24 שעות ביממה. גם המטפל הזר לא יכול להיות ערני 24 שעות בימימה. עלינו להבין שזמן המנוחה של כל אחד מאתנו הכרחי כדי לאגור כוחות, במיוחד כאשר צריך להמשיך לטפל בבן הזוג.

לטיפול בבעיות שינה מטפלים ברפואה סינית ונטורופתים יכולים להמליץ על צמחי מרפא מרגיעים אשר עוזרים לשינה טובה יותר, כמו הסכיזנדרה.

המלצה נוספת לטיפול בדיכאון היא כלב. אולי כשסיני ממליץ לכם על כלב, הכוונה  לנקניקיה או לשיפוד, אבל כלב המכשכש בזנב כשהוא שמח לקראתנו, הוא תשובה נפלאה לתחושה של קשישים רבים שמרגישים שאין אף אחד שמחכה להם.

סיבות לדיכאון יכולות לנבוע גם מתזונה לוקה בחסר. חוסר בשומנים מסוימים יכול להוביל להפרעות נוירולוגיות ופסיכולוגיות. צריך לוודא תזונה נאותה: אוכל מגוון, צבעוני, עם תוספות כמו אגוזים ופירות יבשים. יש נטייה עם הגיל המבוגר להפחית משמעותית את כמות המזון שאוכלים. דבר זה מובן, במיוחד כשרוב היום לא פעילים פיזית, אז כמות האנרגיה הנדרשת היא אכן פחותה. אני הייתי ממליץ בכל מקרה על קומפלקס אומגה (שומנים חיוניים) וכן על קופמפלקס ויטמינים לגיל המבוגר.

כאבי פרקים- אנו מכונה נפלאה ומופלאה. כלי רכב לא נוסעים על הכביש יותר מעשרים שנה בממוצע. אחר 30  שנה מכונית כבר מקבלת את הטייטל המכובד של "רכב אספנים". אני בן 35 ועדיין מרגיש בשיא כוחי. אנשים לא שורקים לי ברחוב ואמרים בתדהמה "איך הדבר הזה עדיין זז"? המכונה החכמה הזאת יכולה להגיע לעשרות שנים ועדיין לתפקד לא רע. הסוד שמור בהבנה של ,דרך האמצע", שבנויה משמירה על כושר ותנועה במשך כל החיים ומצד שני מאי שימוש יתר במפרקים ושחיקה שלהם. משחקי כדור מסוכנים מאוד למפרקים ויש להימנע מהם בגילאים מקדמים ולנסות לשמור על כושר דרך תנועות צפויות למערכת שלא יפגעו בנתיב הקבוע של הסחוס במפרק.

בית אבות ושומרי הזיכרונות

יש פרסומות רבות לתרופות אשר מכילות גלוקוז-אמין, כונדרואיטין ואמ.אס.אמ. עם הפרסומות הללו יצאו –פה ושם תגובות של רופאים אשר טוענים שתרופות אלו לשיפור המפרקים אינן מועילות. לפני שנתיים, הכלב של המשפחה, אמדאוס תנצב"ה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, סבל מבעיות תנועה קשות מאד. למזלי מצאתי שמציירים תרופה שבנויה מגלוקוזאמין וכונדרואיטין לכלבים ("היפוזמין"). מצבו של הכלב השתפר פלאים. הוא, שבקושי היה יכול לקום ממרבצו, חזר להתרוצץ בגינה. נגד עובדות אי אפשר להתווכח. לכו תגידו שמצב הכלב השתפר על ידי גורם פסיכולוגי. הוא רק ידע שהוא מקבל אבקה שיש לה טעם של אבקת מרק עוף ולא יותר.

מכון שלפעמים מרגישים כמו התחנה המטאורולוגית של בית דגן- יכולים לנחש מתי תגיע הסערה הבאה לפי כאבי הפרקים. מעבר לתוספי המזון, אפשר לשמור על חום בפרקים, כמו כן יש מנורות סיניות שמקרינות חום בצורה מסוימת מאוד אשר מועילה אף היא לפרקים. מנורות אלו עולות 1,500 עד 2,000 ₪, אבל הן יכולות לשמש את כל המשפחה ויש להן אורך חיים טוב אם שומרים עליהן. אל תיבהלו מהמחיר- חשבו על התועלת וכמה עולים טיפולים היום בחוץ.

בעיית הפרקים הנפוצה ביותר בגיל המתקדם היא מ- O.A. הדיקור עצמו אינו מכאיב ולרוב משתמשים במחטים בעובי של 0.18 מ"מ. חשבו על כך שפעם השתמשו בעצמות דגים כמחטים. היום הטכנולוגיה כל כך השתפרה, עד שלרוב לא מרגישים בכלל את החדרת המחט. לכל מי שפוחד ממחטים, אי מציע להתקשר למדקר ולשאול אותו אם הוא מוכן לעשות לכם "סדנה להיכרות עם המחט", זאת אומרת שתבואו לנסות דיקור עם מחט אחת. במידה שזה לא כואב, אתם מוכנים לקבוע איתו מועדים לטיפולים נוספים. אני מאמין שרוב מהטפלים יסכימו.

רעד- כוס תה רועדת ביד לבטח לא מחזקת את הביטחון העצמי של אף אחד. גם אם אין זה רעד של פרקינסון, אלא רעד הנובע מחולשת שרירים או רעד נוירולוגי שלא ממקור אחר, עדיין התוצאה היא אחת. נמצא שחלק מסוגי הריעות מוגבר ערב מתח נפשי. פעילויות המונעות מתח נפשי יכולות להקל על הבעייה הזאת. אל תשכחו שחלק מהמתח הנפשי נובע מהדרך שבה אנו תופשים אירועים שקרו לנו. תרגילי נשימה, דיטציה, טאי-צ'י ודומיהם יכולים לעזור להרגעה.

דיור מוגן ושומרי הזיכרונות

מאחר שזמן לרוב לא חסר, ניתן להקדיש אותו תרגול יוצי שאת השפעתו החיובית מרגישים מיד. לאחר שמתרגלים נשימות או מדיטציה, מרגישים שרמות המתח בגוף יורדות, תחושת ההקלה מאד נעימה. אחד מתרגילי הנשימה שהפשוטים ביותר הוא לנשוף נשיפות ארוכות פי שניים ממשך השאיפה. זאת אומרת, אם משך השאיפה הוא ארבע שניות, אזי משך הנשיפה יהיה שמונה שניות. לא צריך שעוני עצר למשימה פשוטה זאת, כל מה שצריך זה כיסא נוח, קצת שקט, לעצום את העיניים ולספור בלב. התחילו עם חמש דקות ביום בשעה קבועה- כמו מקלחת שעושים בכל יום, רק שפה זוהי מקלחת לתודעה שלנו ולמצבי הרוח. לאחר שבוע ניתן להתקדם לעשר דקות ביום ואף יותר. כל המרבה הרי זה משובח.

עצירות- אם יש תופעה סימבולית לגיל המבוגר הרי היא העצירות. כחלק מחוסר ביין (yin), האנרגיה המקררת והמזינה נוזלים בגוף לפי התפיסה הסינית. גם המעיים לא מוזנים בנוזלים ונוצרת בעיה של זרימה פחות חלקה במעי. קשישים רבים נוטים לקחת תרופות משלשלות כדי להקל על הבעיה, אבל הדבר יוצר עצלנות של השרירים ותלות בתרופות המשלשלות. ברופאה הסינית ילכו על תרופות מזינות ולא מרוקנות, אלא אם יש בעיה אקוטית. הדבר היעיל ביותר הוא צריכה גבוהה של ירקות ופירות, ובמיוחד כאלו אשר נחשבים למקלי יציאות: פפאיה, תפוחי עץ,סלק, תאנים, זרעים למיניהם, קישואים, ירקות עליים, אגסים, אננס. יש להקפיד על שתייה ממספקת. חולשה של רצפת האגן ובריחת שתן אצל נשים, ומצד שני דלקת בערמונית אצל גברים, גורמות לרבים לא לשתות מספיק, דבר שמחמיר את החוסר היין. המעיים אוהבים שהגוף נמצא בתנועה. חלק מתנועת הגוף היומיומית והנשימה העמוקה עוזרים לעיסוי של המעי ולדחיפת הצואה אל היציאה.

לא-ג'ונג, פסיכולוגיה בודהיסטית

מעבר לבעיות הפיזיות יש גם בעיות רגשיות. "אני מרגישה כמו ירושה מהלכת, " אמרה לי מטופלת אחת. מטופלת אחרת מספרת על הקשיים בעזרה לכל הילדים והכאב שהיא חשה כשהיא רואה אותם מתמודדים עם בעיותיהם. ההתמודדות עם בן זוג ההולך ודועך מול העיניים היא קשה ביות- בן הזוג הבריא צריך להישאר חזק יותר מתמיד, והוא נכנס לסוג לש כלא בבית, כאשר אל זמנו הוא צריך להקדש לבן זוגו. דבר גורם למתח רב, גם כאשר התסכול שמרגיש אותו אחד שהמוות קרב אליו יוצא על בן הזוג ה טפל.

המוח ושומרי הזיכרונות

אחד הדברים להתמודד עם אובדן בן זוג, לפני ואחרי, היא תרגול של נושא ארעיות. הפסיכולוגיה הבודהיסטית נותנת לנו כלים לראות את המציאות בצורה שבה אנו מסירים מעלינו את מקום הקורבן ומקבלים את הקורה לנו באחריות מלאה. הפסיכולוגיה הבודהיסטית שוללת את האמונה שיש איזה גורם שמנסה להקשות עלינו או להערים עלינו מכשולים בדרכנו להיות מאושרים. כל הסוד טמון בדרך שבה אני תופס את האירועים שקורים לי. אחת השיטות להרפות מהכאב שלנו ומתחושת המחנק של האי אונות נקראת לו-ג'ונג. זוהי שיטה מדהימה, שעד לפני מספר שנים הייתה סודית. כיום ניתן לקנות ספר בעברית מאת הדלאי לאמה בשם "התמרת התודעה" אשר מסביר אל התרגול הנפלא הזה, תרגול לו ג'ונג אינו פוגע בתרגולים רוחניים אחרים או באמוות דתיות אחרות (לפחות לא את אלו שדוגלות בחסד וחמלה).

יש לזכור שיש אפשרויות רבות לשיפור המצב הבריאותי, הן הגופני והן הנפשי של בני כל הגילאים.

יש לנצל אפשרויות אלו, כדאי באמת לשים דגש על האיכות ולא על הכמות. השתתפו בחוגים של תנועה, היו בסביבה צעירה, אתגרו את המוח בלימודים נוספים כל הזמן, ודאגו שיפנקו אתכם. רשמו ביומן לפניכם משימה: ללכת השבוע למסאז'. בטוח שלא תצטערו על כך.

המאמר באדיבות אלון מאיר. אלון מאיר פאר הוא מטפל ברפואה סינית מסורתית ומרצה למדיטציה במכללת וינגייט.

 

פוסטים אחרונים

דילוג לתוכן